האם אי פעם עצרת וחשבת/התפללת על האופן שבו אתה מספר למישהו על החיים החדשים שאלוהים מציע לו? זה צעד חכם לחשוב על האופן שבו תוכל להעלות נושאים רוחניים, וכיצד להתקרב לכל אדם בנפרד כאשר אתה מזמין אותו להאמין במשיח. למרות שיש אלמנטים מרכזיים של האמת שצריכים להיות מוסברים, אין "נוסחת קסם" כשמדובר בבשור. כאשר אנו בוחנים את האופן שבו ישוע קרא לשמעון ללכת אחריו, אנו יכולים לראות אסטרטגיה של אוסף חוויות ששמעון היה צריך לעבור לפני שהוא הקדיש את ליבו באופן מלא ללכת אחרי ישוע. צעד אחר צעד, ישוע משך את שמעון אליו, בעודו חושף בפניו אמיתות פעם אחר פעם. ישוע בחר את תלמידיו בקפידה ובתפילה, והוא מצא דרכים שונות לגשת אליהם בדיוק במקום שבו הם נמצאים. הוא עושה את אותו הדבר עם כל אחד מאתנו. הוא פוגש אותנו במקום שבו אנחנו נמצאים. אם אתה מחשיב את עצמך בתור מאמין אז כדי שתכיר באמת הזו: המשיח רדף אחריך. הוא הושיט את ידו אליך. ההחלטה שלך, כלומר המחויבות שלך למשיח, לא קרתה באופן אקראי.

האם לא היית רוצה לדעת את הסיפור שהתרחש "מאחורי הקלעים", כאשר נושעת והחלטת ללכת אחרי המשיח? זה יכל לקרות באופן פתאומי או כתהליך הדרגתי של התגלות. יכול להיות שזה התרחש לאורך שנים של שמיעת דבר אלוהים או בלילה אחד, כאשר קראת בייאוש אל אלוהים. אבל עבור כל אחד מאתנו, רוח הקודש פעל והוביל אותנו אל המשיח, שקירב אותנו אל האב. למעשה, אני בטוח שהייתה התערבות מלאכית, בזמן שהמלאכים שמרו כל צעד שלך והגנו עליך לאורך המסע עד עצם היום הזה! (לוקס ד' 10). לכל אדם יש סיפור ישועה שונה. בואו נלמד איך ישוע לכד את שמעון ברשת שלו:

כַּאֲשֶׁר עָמַד לְיַד יָם כִּנֶּרֶת וְהֶהָמוֹן נִדְחַק אֵלָיו כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים, רָאָה שְׁתֵּי סִירוֹת עַל שְׂפַת הָאֲגָם; הַדַּיָּגִים שֶׁיָּצְאוּ מֵהֶן הָיוּ עֲסוּקִים בִּרְחִיצַת הָרְשָׁתוֹת (לוקס ה׳ 1-2).

אני שם לב שישוע משך את קהל המאזינים למקום שבו שמעון היה עסוק בעבודה. כתוב לנו על ידי מתי, ששמעון כיפא היה שם עם אחיו, אנדרי (מתי ד' 18). שניהם היו דייגים במקצועם שגרו בבית צידא (יוחנן א' 44), משמעות השם של העיר היא מקום שבו צדים/דגים. ישוע בחר להטיף את דבר אלוהים ממש ליד הכנרת (הידועה גם בשם "אגם גינוסר") ולא בראש הגבעה. נראה כי הוא בחר את המקום הזה בכוונה כדי ששמעון יוכל לשמוע את דברו. שמעון ואנדרי הקשיבו לו בזמן שהם ניקו את הרשתות שלהם.

למה אתה חושב שהם ניקו את הרשתות שלהם? מה הייתה המשמעות לכך שישוע בא לשמעון דווקא בזמן שהוא ניקה את הרשתות שלו?

בילדותי עבדתי בתור דייג מסחרי עם אבי על ספינת הדיג שלו, בשם למה לדאוג, שאורכה היה 12 מטרים. (בשנות העשרים לחיי, בנינו ספינה בשם ג'יין מארי - ספינת דיג הבנויה מזכוכית סיבית בגובה של 14 מטר). אבי נהג לקחת אותי לדוג אתו מגיל שש. אני זוכר שהשכר היומי שלי היה חמישים פני בכסף אנגלי, שהוא שווה ערך לשניים וחצי שקלים. נהגנו להפליג בשלוש לפנות בוקר, מה שאומר שהייתי צריך לקום חצי שעה לפני כן. היינו מגיעים הביתה בערך בשעה חמש לפנות בוקר. אבי דג כל בוקר במשך שישה ימים בשבוע, ואני הצטרפתי אליו ליום אחד בסוף השבוע. כשסיימתי את בית הספר עבדתי אתו לכמה שנים, כמובן שקיבלתי יותר כסף!

הפעם היחידה שאי פעם שטפנו את הרשתות שלנו הייתה כאשר רצינו לאחסן אותן. החולדות היו אוכלות את העשב והרכיכות שנצמדו לרשתות. כשהחולדות אכלו את האצות ושאר יצורי הים שנלכדו ברשת, הן לעסו את הרשתות והיינו צריכים לתקן חורים גדולים כתוצאה מכך. בניקוי הרשתות, היינו פורסים אותן לייבוש על משטח גדול ואחר כך מנערים את העשב, כל ניעור התמקד בחתיכת רשת אחת. השתמשנו ברשתות שונות לעונות שונות של השנה. לא יכולנו לתפוס את אותו סוג דג במשך כל השנה. כמובן שאני מדבר על החוף המזרחי של אנגליה, לא על הכנרת, אבל אני חושב שזה היה מצב דומה. דגים מסוימים יכולים להיתפס בקלות רבה יותר בעונות מסוימות של השנה ושלבים שונים של הירח. הרגלי האכילה של הדגים גם משתנים בהתאם.

הדייגים שדגו בכנרת השתמשו בעיקר ברשת מסוג סיין, שהיא רשת דיג גדולה שתלויה במאונך, בעלת משקולות בקצה התחתון ומצופים בקצה העליון. קצה אחד של הרשת היה נזרק ראשון אל המים, ואליו היה מחובר מצוף. הסירה שאליה הייתה מחוברת הרשת הייתה שטה במעגל גדול, בתקווה להקיף קבוצה גדולה של דגים. כשהספינה חזרה אל המצוף, הדייגים היו מרימים את שני הקצוות של הרשת מהתחתית, מה שגרם להיווצרות של שק ענקי. קירות הרשת היו נמשכות אל תוך הסירה עם הדגים, או בחלק מהמקרים, מחוף הים. כיום, הדגים נגררים החוצה באופן מכאני עם מנופים הידראוליים וגלגלת.

הוּא נִכְנַס אֶל אַחַת הַסִּירוֹת, אֶל זוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לָשׁוּט מְעַט מִן הַחוֹף. אַחֲרֵי כֵן יָשַׁב וְלִמֵּד אֶת הָעָם מִתּוֹךְ הַסִּירָה. כְּשֶׁגָּמַר לְדַבֵּר אָמַר אֶל שִׁמְעוֹן: "שׁוּט אֶל הָעֹמֶק וְהָטִילוּ אֶת רִשְׁתּוֹתֵיכֶם לָדוּג." הֵשִׁיב שִׁמְעוֹן: "אֲדוֹנִי, כָּל הַלַּיְלָה יָגַעְנוּ וְלֹא לָכַדְנוּ כְּלוּם, אַךְ עַל-פִּי דְּבָרְךָ אָטִיל אֶת הָרְשָׁתוֹת (לוקס ה׳ 3-5).

נסה לדמיין את המצב מנקודת מבטו של שמעון. כל הלילה הוא ניסה לדוג (פסוק 5), ועכשיו אחרי שהוא ניקה את כל הרשתות שלהם מאצות, הוא היה מותש ורצה ללכת הביתה. לפי דעתי, הוא גם היה מאוכזב ומיואש מכיוון שלא הצליח לתפוס כלום. הם ניקו את הרשתות שלהם כי הם לא התכוונו להשתמש בהם יותר באותו זמן. כדייג באנגליה, השתמשנו ברשתות שונות בקיץ מאשר אלו שהשתמשנו בהם בחודשי החורף. אנחנו כמו שמעון. כאשר אנו רואים מעט פירות בעשייה שלנו, אנחנו לפעמים רוצים לוותר ולהרים ידיים. אנשים רבים תקועים בעבודות שלכאורה אין בהם הרבה הצלחה, ולכן הם נכנסים למעין מצב תחזוקה, שבו הם משמרים את שגרת חייהם באופן אוטומטי.

כשדייג חוזר לנמל, זו אכזבה גדולה עבורו להודות שהוא נכשל במסע הדיג, אבל זה היה בדיוק המצב של שמעון. הדבר האחרון שהוא רצה לעשות זה לצאת שוב לדוג בסירה! הוא בוודאי היה עייף מלדוג כל הלילה, אבל מאחר שישוע ריפא את חמותו, לא הייתה לו ברירה אלא להגיב בחינניות ובצייתנות. הוא נכנס לסירה עם ישוע, דחף את הסירה מהחוף, השליך את העוגן והחל להקשיב לדברי ישוע.

אני תוהה לגבי מה שישוע לימד באותו היום. לא נאמר לנו במדויק מה היה הנושא, אבל יכול להיות שזה היה קשור למה ששמעון עמד לחוות! בזמן ששמעון ישב בסירה, כנראה עם אחיו אנדרי, ליבם החל להשתנות בזמן שיותר ויותר אנשים באו לשמוע את המסר של מטיף נודד וחדש, זה כשישב בסירה ולימד אותם. ממרחק מטרים ספורים מחוף הים גלי הקול הגיעו אל הקהל, ומשכו אותם אליו. הם עמדו להיות עדים לנס.

ישנה בעיה אחת שקשורה באופן ישיר לדייג בכנרת, והיא העובדה שבקושי יש תנועה של המים, בגלל היותה אגם פנים-ארצי. נהר הירדן הזורם אל ים המלח הוא נקודת המוצא, אבל באגם מים מתוקים בתוך היבשה, כמו הכנרת, אין כמעט זרימת גאות, מה שאומר שלמים יש מעט מאוד סחף והוא די ברור. לדגים בהחלט יש מוח! הם פיקחים הרבה יותר ממה שנדמה לנו. בזמן שדגתי דג מסוג קיפון באנגליה, הייתי יושב על הירכתיים של הסירה ורואה את הדגים קופצים מעל לחלק העליון של הרשת כדי להימלט. כאשר גרתי בישראל במשך שנה וחצי, הייתה לי הזדמנות לדוג עם דייגי הגליל המקומיים מטבריה, ושאלתי אותם למה הם דגו במשך הלילה. הם השיבו שאי אפשר לתפוס שום דבר במשך היום, מכיוון שהדגים חומקים מהרשתות שלהם. בלילה הדגים לא יכולים לראות האת הרשת ולכן יכולים להיתפס בקלות יותר.

מניסיוני למדתי שלעיתים קרובות אלוהים משתמש באמצעים מסוימים כדי להסב את תשומת הלב שלנו מחיי היומיום. עם משה זה היה הסנה הבוער; עם דוד, זה היה גוליית שחילל את אלוהים; עם אברהם, אלוהים הפנה את תשומת ליבו לכוכבים ואמר לו שהזרע שלו יהיה רב יותר מכוכבי השמיים, זה בהחלט תפס את תשומת ליבו! (בראשית כ"ב 17). עם שמעון, זה היה כמות עצומה של דגים שהופיעה בדיוק כשהוא התחיל לחשוב שהם לא יוכלו יותר לדוג בכנרת מכיוון ששום דג לא נתפס בזמן הטוב ביותר בלילה.

כמה שהוא טעה! ה' מבטיח שאם תקדיש את ליבך אליו, תהרהר בדברו, ותציית למה שכתוב, אז תצליח בכל מעשה ידייך: ״לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ: כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל״ (יהושע א׳ 8).