ללימודים נוספים בעברית לחצו כאן

8. Jesus Goes Fishing

8. ישוע הולך לדוג

האם אי פעם עצרת וחשבת/התפללת על האופן שבו אתה מספר למישהו על החיים החדשים שאלוהים מציע לו? זה צעד חכם לחשוב על האופן שבו תוכל להעלות נושאים רוחניים, וכיצד להתקרב לכל אדם בנפרד כאשר אתה מזמין אותו להאמין במשיח. למרות שיש אלמנטים מרכזיים של האמת שצריכים להיות מוסברים, אין "נוסחת קסם" כשמדובר בבשור. כאשר אנו בוחנים את האופן שבו ישוע קרא לשמעון ללכת אחריו, אנו יכולים לראות אסטרטגיה של אוסף חוויות ששמעון היה צריך לעבור לפני שהוא הקדיש את ליבו באופן מלא ללכת אחרי ישוע. צעד אחר צעד, ישוע משך את שמעון אליו, בעודו חושף בפניו אמיתות פעם אחר פעם. ישוע בחר את תלמידיו בקפידה ובתפילה, והוא מצא דרכים שונות לגשת אליהם בדיוק במקום שבו הם נמצאים. הוא עושה את אותו הדבר עם כל אחד מאתנו. הוא פוגש אותנו במקום שבו אנחנו נמצאים. אם אתה מחשיב את עצמך בתור מאמין אז כדי שתכיר באמת הזו: המשיח רדף אחריך. הוא הושיט את ידו אליך. ההחלטה שלך, כלומר המחויבות שלך למשיח, לא קרתה באופן אקראי.

 

האם לא היית רוצה לדעת את הסיפור שהתרחש "מאחורי הקלעים", כאשר נושעת והחלטת ללכת אחרי המשיח? זה יכל לקרות באופן פתאומי או כתהליך הדרגתי של התגלות. יכול להיות שזה התרחש לאורך שנים של שמיעת דבר אלוהים או בלילה אחד, כאשר קראת בייאוש אל אלוהים. אבל עבור כל אחד מאתנו, רוח הקודש פעל והוביל אותנו אל המשיח, שקירב אותנו אל האב. למעשה, אני בטוח שהייתה התערבות מלאכית, בזמן שהמלאכים שמרו כל צעד שלך והגנו עליך לאורך המסע עד עצם היום הזה! (לוקס ד' 10). לכל אדם יש סיפור ישועה שונה. בואו נלמד איך ישוע לכד את שמעון ברשת שלו:

 

כַּאֲשֶׁר עָמַד לְיַד יָם כִּנֶּרֶת וְהֶהָמוֹן נִדְחַק אֵלָיו כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים, רָאָה שְׁתֵּי סִירוֹת עַל שְׂפַת הָאֲגָם; הַדַּיָּגִים שֶׁיָּצְאוּ מֵהֶן הָיוּ עֲסוּקִים בִּרְחִיצַת הָרְשָׁתוֹת (לוקס ה׳ 1-2).

 

אני שם לב שישוע משך את קהל המאזינים למקום שבו שמעון היה עסוק בעבודה. כתוב לנו על ידי מתי, ששמעון כיפא היה שם עם אחיו, אנדרי (מתי ד' 18). שניהם היו דייגים במקצועם שגרו בבית צידא (יוחנן א' 44), משמעות השם של העיר היא מקום שבו צדים/דגים. ישוע בחר להטיף את דבר אלוהים ממש ליד הכנרת (הידועה גם בשם "אגם גינוסר") ולא בראש הגבעה. נראה כי הוא בחר את המקום הזה בכוונה כדי ששמעון יוכל לשמוע את דברו. שמעון ואנדרי הקשיבו לו בזמן שהם ניקו את הרשתות שלהם.

 

למה אתה חושב שהם ניקו את הרשתות שלהם? מה הייתה המשמעות לכך שישוע בא לשמעון דווקא בזמן שהוא ניקה את הרשתות שלו?

 

בילדותי עבדתי בתור דייג מסחרי עם אבי על ספינת הדיג שלו, בשם למה לדאוג, שאורכה היה 12 מטרים. (בשנות העשרים לחיי, בנינו ספינה בשם ג'יין מארי - ספינת דיג הבנויה מזכוכית סיבית בגובה של 14 מטר). אבי נהג לקחת אותי לדוג אתו מגיל שש. אני זוכר שהשכר היומי שלי היה חמישים פני בכסף אנגלי, שהוא שווה ערך לשניים וחצי שקלים. נהגנו להפליג בשלוש לפנות בוקר, מה שאומר שהייתי צריך לקום חצי שעה לפני כן. היינו מגיעים הביתה בערך בשעה חמש לפנות בוקר. אבי דג כל בוקר במשך שישה ימים בשבוע, ואני הצטרפתי אליו ליום אחד בסוף השבוע. כשסיימתי את בית הספר עבדתי אתו לכמה שנים, כמובן שקיבלתי יותר כסף!

 

הפעם היחידה שאי פעם שטפנו את הרשתות שלנו הייתה כאשר רצינו לאחסן אותן. החולדות היו אוכלות את העשב והרכיכות שנצמדו לרשתות. כשהחולדות אכלו את האצות ושאר יצורי הים שנלכדו ברשת, הן לעסו את הרשתות והיינו צריכים לתקן חורים גדולים כתוצאה מכך. בניקוי הרשתות, היינו פורסים אותן לייבוש על משטח גדול ואחר כך מנערים את העשב, כל ניעור התמקד בחתיכת רשת אחת. השתמשנו ברשתות שונות לעונות שונות של השנה. לא יכולנו לתפוס את אותו סוג דג במשך כל השנה. כמובן שאני מדבר על החוף המזרחי של אנגליה, לא על הכנרת, אבל אני חושב שזה היה מצב דומה. דגים מסוימים יכולים להיתפס בקלות רבה יותר בעונות מסוימות של השנה ושלבים שונים של הירח. הרגלי האכילה של הדגים גם משתנים בהתאם.

 

הדייגים שדגו בכנרת השתמשו בעיקר ברשת מסוג סיין, שהיא רשת דיג גדולה שתלויה במאונך, בעלת משקולות בקצה התחתון ומצופים בקצה העליון. קצה אחד של הרשת היה נזרק ראשון אל המים, ואליו היה מחובר מצוף. הסירה שאליה הייתה מחוברת הרשת הייתה שטה במעגל גדול, בתקווה להקיף קבוצה גדולה של דגים. כשהספינה חזרה אל המצוף, הדייגים היו מרימים את שני הקצוות של הרשת מהתחתית, מה שגרם להיווצרות של שק ענקי. קירות הרשת היו נמשכות אל תוך הסירה עם הדגים, או בחלק מהמקרים, מחוף הים. כיום, הדגים נגררים החוצה באופן מכאני עם מנופים הידראוליים וגלגלת.

 

הוּא נִכְנַס אֶל אַחַת הַסִּירוֹת, אֶל זוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לָשׁוּט מְעַט מִן הַחוֹף. אַחֲרֵי כֵן יָשַׁב וְלִמֵּד אֶת הָעָם מִתּוֹךְ הַסִּירָה. כְּשֶׁגָּמַר לְדַבֵּר אָמַר אֶל שִׁמְעוֹן: "שׁוּט אֶל הָעֹמֶק וְהָטִילוּ אֶת רִשְׁתּוֹתֵיכֶם לָדוּג." הֵשִׁיב שִׁמְעוֹן: "אֲדוֹנִי, כָּל הַלַּיְלָה יָגַעְנוּ וְלֹא לָכַדְנוּ כְּלוּם, אַךְ עַל-פִּי דְּבָרְךָ אָטִיל אֶת הָרְשָׁתוֹת (לוקס ה׳ 3-5).

 

נסה לדמיין את המצב מנקודת מבטו של שמעון. כל הלילה הוא ניסה לדוג (פסוק 5), ועכשיו אחרי שהוא ניקה את כל הרשתות שלהם מאצות, הוא היה מותש ורצה ללכת הביתה. לפי דעתי, הוא גם היה מאוכזב ומיואש מכיוון שלא הצליח לתפוס כלום. הם ניקו את הרשתות שלהם כי הם לא התכוונו להשתמש בהם יותר באותו זמן. כדייג באנגליה, השתמשנו ברשתות שונות בקיץ מאשר אלו שהשתמשנו בהם בחודשי החורף. אנחנו כמו שמעון. כאשר אנו רואים מעט פירות בעשייה שלנו, אנחנו לפעמים רוצים לוותר ולהרים ידיים. אנשים רבים תקועים בעבודות שלכאורה אין בהם הרבה הצלחה, ולכן הם נכנסים למעין מצב תחזוקה, שבו הם משמרים את שגרת חייהם באופן אוטומטי.

 

כשדייג חוזר לנמל, זו אכזבה גדולה עבורו להודות שהוא נכשל במסע הדיג, אבל זה היה בדיוק המצב של שמעון. הדבר האחרון שהוא רצה לעשות זה לצאת שוב לדוג בסירה! הוא בוודאי היה עייף מלדוג כל הלילה, אבל מאחר שישוע ריפא את חמותו, לא הייתה לו ברירה אלא להגיב בחינניות ובצייתנות. הוא נכנס לסירה עם ישוע, דחף את הסירה מהחוף, השליך את העוגן והחל להקשיב לדברי ישוע.

 

אני תוהה לגבי מה שישוע לימד באותו היום. לא נאמר לנו במדויק מה היה הנושא, אבל יכול להיות שזה היה קשור למה ששמעון עמד לחוות! בזמן ששמעון ישב בסירה, כנראה עם אחיו אנדרי, ליבם החל להשתנות בזמן שיותר ויותר אנשים באו לשמוע את המסר של מטיף נודד וחדש, זה כשישב בסירה ולימד אותם. ממרחק מטרים ספורים מחוף הים גלי הקול הגיעו אל הקהל, ומשכו אותם אליו. הם עמדו להיות עדים לנס.

 

ישנה בעיה אחת שקשורה באופן ישיר לדייג בכנרת, והיא העובדה שבקושי יש תנועה של המים, בגלל היותה אגם פנים-ארצי. נהר הירדן הזורם אל ים המלח הוא נקודת המוצא, אבל באגם מים מתוקים בתוך היבשה, כמו הכנרת, אין כמעט זרימת גאות, מה שאומר שלמים יש מעט מאוד סחף והוא די ברור. לדגים בהחלט יש מוח! הם פיקחים הרבה יותר ממה שנדמה לנו. בזמן שדגתי דג מסוג קיפון באנגליה, הייתי יושב על הירכתיים של הסירה ורואה את הדגים קופצים מעל לחלק העליון של הרשת כדי להימלט. כאשר גרתי בישראל במשך שנה וחצי, הייתה לי הזדמנות לדוג עם דייגי הגליל המקומיים מטבריה, ושאלתי אותם למה הם דגו במשך הלילה. הם השיבו שאי אפשר לתפוס שום דבר במשך היום, מכיוון שהדגים חומקים מהרשתות שלהם. בלילה הדגים לא יכולים לראות האת הרשת ולכן יכולים להיתפס בקלות יותר.

 

מניסיוני למדתי שלעיתים קרובות אלוהים משתמש באמצעים מסוימים כדי להסב את תשומת הלב שלנו מחיי היומיום. עם משה זה היה הסנה הבוער; עם דוד, זה היה גוליית שחילל את אלוהים; עם אברהם, אלוהים הפנה את תשומת ליבו לכוכבים ואמר לו שהזרע שלו יהיה רב יותר מכוכבי השמיים, זה בהחלט תפס את תשומת ליבו! (בראשית כ"ב 17). עם שמעון, זה היה כמות עצומה של דגים שהופיעה בדיוק כשהוא התחיל לחשוב שהם לא יוכלו יותר לדוג בכנרת מכיוון ששום דג לא נתפס בזמן הטוב ביותר בלילה.

 

כמה שהוא טעה! ה' מבטיח שאם תקדיש את ליבך אליו, תהרהר בדברו, ותציית למה שכתוב, אז תצליח בכל מעשה ידייך: ״לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ: כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל״ (יהושע א׳ 8).

 

כיצד ישוע השיג את תשומת ליבם? באיזה אירועים אלוהים השתמש בחייך כדי לקבל את תשומת הלב שלך?

 

כפי שאמרנו מקודם, לאלוהים יש דרך להסב את תשומת הלב שלנו אליו. אני הייתי צריך לחוות חוויה שבה כמעט מתתי כדי שאעצור ואחשוב על סוגיית הנצח. עם שמעון, זה היה תהליך של דברים שהוא היה עד להם, למשל גירוש השד בבית הכנסת, חמותו שנרפאה אל מול עיניו, ערב מדהים שהיה מלא בריפוי של אנשים רבים ממחלות ושדים. ועכשיו אירוע מדהים ובלתי אפשרי, שהראה לו את המציאות שישוע באמת יכול לעשות דברים מופלאים כאשר הולכים אחריו ומצייתים לו. ישוע אמר לשמעון לצאת אל המים העמוקים. עומקה של הכנרת הוא 60 מטר. שמעון בטח חשב שאין שום סיכוי שהרשתות שלו יתקרבו אל המעמקים האלה, ובמהלך השעות החמות ביותר של היום, זה המקום שבו הדגים התקבצו בגלל הטמפרטורה הקרירה. סביר להניח שלא הייתה לו את כמות הרשת הנדרשת כדי להגיע למעמקים אלו, אבל מכיוון שישוע אמר לו לעשות זאת, הוא עשה צעד של אמונה וציית. ישוע היה נגר במקצועו. איזה ידע היה לו על דגים ואיך לתפוס אותם? שמעון לא ציפה לתפוס אפילו דג אחד. אחרי הכול, הוא היה המומחה כשמדובר בדיג. מה בדיוק הבנאי/רבי הזה ידע על דיג? זה היה דבר טוב ששמעון ציית לו, למרות הספקות שהיו לו.

 

הֵם עָשׂוּ כֵּן וְלָכְדוּ דָּגִים רַבִּים מְאֹד, עַד שֶׁכִּמְעַט נִקְרְעוּ הָרְשָׁתוֹת. אוֹתְתוּ אֶל חַבְרֵיהֶם אֲשֶׁר בַּסִּירָה הַשְּׁנִיָּה לָבוֹא לַעֲזֹר לָהֶם, וְהַלָּלוּ בָּאוּ. אָז מִלְּאוּ אֶת שְׁתֵּי הַסִּירוֹת עַד שֶׁהֵחֵלּוּ שׁוֹקְעוֹת. כִּרְאוֹתוֹ זֹאת כָּרַע שִׁמְעוֹן כֵּיפָא לְרַגְלֵי יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אֲדוֹנִי, לֵךְ נָא מִמֶּנִּי, כִּי אִישׁ חוֹטֵא אֲנִי"; שֶׁכֵּן תַּדְהֵמָה אָחֲזָה אוֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ עַל צֵיד הַדָּגִים אֲשֶׁר צָדוּ; וְכֵן גַּם אֶת יַעֲקֹב וְאֶת יוֹחָנָן בְּנֵי זַבְדַּי אֲשֶׁר הָיוּ שֻׁתָּפִים לְשִׁמְעוֹן. אָמַר יֵשׁוּעַ אֶל שִׁמְעוֹן: "אַל תִּירָא, מֵעַתָּה תָּדוּג בְּנֵי אָדָם." לְאַחַר שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַסִּירוֹת אֶל הַיַּבָּשָׁה עָזְבוּ אֶת הַכֹּל וְהָלְכוּ אַחֲרָיו (לוקס ה׳ 6-11).

 

באותו יום ישוע התכוון לתפוס הרבה יותר מאשר דגים. הוא רצה לתפוס גברים. הוא תפס אותם לאט לאט. ראשית, הוא שאל אותם אם הוא יכול לשבת בסירה שלהם ולשוחח עם האנשים. אחר כך הוא ביקש משמעון להתרחק מהחוף ולשוט במים. לאחר מכן, הוא ביקש מהם לשוט למים העמוקים ולשחרר את הרשתות שלהם (פסוק 4). שים לב גם לשינוי השם של שמעון לשמעון כיפא (פסוק 8, ראו גם יוחנן א' 42). באיזו אדיבות ישוע מעניק לשמעון את השם החדש שלו, שמסמל את האופן שבו המשיח רואה אותו - מעתה והלאה שמעון ייקרא כיפא, הסלע או האבן. הוא נתן להם להיות חלק מנס. ישוע לא היה צריך לתפוס דגים. היו לו דברים הרבה יותר גדולים וחשובים לחשוב עליהם. אנחנו צריכים להיות חלק בעשייה שלו להושיע את אלו שאבודים.

 

אלוהים אוהב שהמאמינים בו לוקחים חלק בעבודתו ומבשרים לאבודים. המטיף האמריקאי המפורסם בילי גרהם הגיע לאמונה דרך מדריך נוער שביקש מבילי להסיע את הנוער שלו למפגש של התעוררות רוחנית. קרוב לוודאי שהוא ידע שבילי לא יסכים להשתתף בפגישה אם הוא היה שואל אותו באופן ישיר, אבל לפחות בדרך זו, הוא יכל לפתח מערכת יחסים ובתקווה שבהמשך הדרך, תהיה לו הזדמנות לחלק אתו עוד. הוא ידע שבילי אהב לעזור ולא יסרב לנהוג. כמובן, שברגע שבילי היה שם, לא היה לו מה לעשות אז הוא הקשיב ונתן את חייו למשיח. לאלוהים היה ייעוד הרבה יותר גדול בשבילו מאשר רק להיות נהג!

 

לפעמים, אתה יכול לקחת צעד קטן בשביל אלוהים, וה' ידאג לכל השאר, ובכך הוא מראה לנו שהוא מסוגל לעשות הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לבקש או להעלות על הדעת. אנחנו צריכים להיות ערומים כנחשים ותמימים כיונים. זה טוב לתכנן, להתפלל ולעבוד בשיתוף פעולה עם רוח הקודש בהובלת החברים והאנשים האהובים עלינו לאמונה. אתה אף פעם לא יודע איזה תפקיד אתה ממלא במודע או לא במודע, במסע של מישהו אחר!

 

מה אתה חושב על תגובתו של שמעון כאשר הוא לכד את הדגים ברשתו (פסוק 8)? למה שמעון כיפא נופל על ברכיו ומבקש מישוע להתרחק ממנו?

 

ניתן לראות את תגובתו של שמעון בכמה מקומות בכתבי הקודש. כאשר ישעיהו הנביא עמד בפני קדושת האלוהים, הוא הגיב בצורה הבאה: ״וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב: כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי״ (ישעיהו ו׳ 5). כאשר יוחנן השליח ראה חזון של ישוע קם מן המתים בספר ההתגלות, הוא נפל לרגליו כמת (התגלות א' 17). כאשר אלוהים דיבר אל משה הוא חשש אפילו מלהסתכל על הסנה הבוער (שמות ג' 3), וכאשר יהושע, משרתו של משה, הביא את בני ישראל לנהר ירדן על מנת לעבור אותו, השר צבא יהוה נעמד מולו. יהושע נפל על הקרקע והשתחווה לו ביראת כבוד (יהושע ה' 14).

 

אני חושב שכל אחד מאתנו היה מגיב באותה צורה אם הוא היה פוגש את האדון בכבודו ובעצמו. כאשר אנו רואים את האור של קדושת אלוהים, אנחנו "מתמוטטים". החטא שלנו מתגלה, אבל אלוהים לא משאיר אותנו שם. הוא משנה את השם שלנו, את הטבע שלנו. ״טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל״ (חבקוק א׳ 13). החטא לא יכול לשאת את נוכחותו של אלוהים. שמעון היה משוכנע על ידי הראיות שהוצגו לפניו שישוע היה הרבה יותר מאשר בן אדם רגיל. הוא השתכנע שמי שעמד לפניו הוא אלוהים בדמות בשר! מאוחר יותר, כשישוע שואל אותו מי הוא חושב שהוא, שמעון כיפא עונה לו "אַתָּה הַמָּשִׁיחַ, בֶּן-אֱלֹהִים חַיִּים!" (מתי ט״ז 16). אפילו בהיכרות מוקדמת זו של שמעון עם ישוע, הראיות אודות הזהות האמתית של ישוע לאט לאט התבררו לו. שמעון כיפא החשיב את עצמו כאדם חוטא הזקוק לסליחת חטאים.

 

מנקודת מבטו של שמעון, בכך שישוע אמר לו איפה ומתי להניח את הרשתות הוא עשה דבר בלתי אפשרי לחלוטין. ראשית, זה היה במשך היום. שנית, שמעון מעולם לא ראה דגים בכמות כזו. לא היו להם רשתות מספיק חזקות או סירות מספיק גדולות כדי להכיל את כמות הדגים. זה היה מעשה אל טבעי, ושמעון ידע זאת! שלישית, הרשתות של שמעון לא יכלו להגיע אל המעמקים שבהם הדגים נהנו מטמפרטורה נמוכה במשך שעות החום. ובכל זאת, הוא נדהם מכמות כה עצומה של דגים, ככל הנראה, יותר ממה שהוא אי פעם ראה בחייו. הוא קרא בקדחתנות ליוחנן ויעקב, שותפיו שהיו בסירה אחרת, לבוא ולעזור להם. מספר הדגים היה כה רב עד כדי כך שהסירה שלהם החלה לשקוע והייתה במרחק של סנטימטרים ספורים בלבד מן המים!

 

גם לאחר שהסירה השנייה הגיעה לעזור להם, היו להם כל כך הרבה דגים, ששתי הסירות כמעט שקעו (פסוק 7). הנס היה לא רק מספר הדגים שנתפסו, אלא גם העובדה שישוע ידע להגיד לשמעון "תטיל את הרשת שלך" בדיוק בזמן הנכון. ישוע ידע שהדגים יהיו שם ברגע הנתון באופן מדויק. כאשר אנו מצייתים להנחיות של האדון, לעיתים קרובות אנחנו מגלים שהתוצאה היא הרבה יותר גדולה ממה שהיינו יכולים להשיג, אם היינו מבצעים את זה בצורה שגרתית שאליה אנו רגילים.

 

סביר להניח ששמעון יכל להסביר באופן הגיוני את רפואת חמתו, ואולי אפילו את גירוש השד בבית הכנסת, אבל הוא הוכה בהלם בגלל חטאיו ומהעבודה שזה היה בלתי אפשרי עבורם לדוג כל כך הרבה דגים ביום הזה. הוא נפל על ברכיו בפחד ויראת כבוד כתוצאה מהנס שהוא היה עד אליו. ישוע אמר לו: "אַל תִּירָא, מֵעַתָּה תָּדוּג בְּנֵי אָדָם" (פסוק 11).

 

מה שמעון למד מישוע ביום ההוא?

 

1. אלוהים יכול להתגלות בפני אנשים ולהושיע אותם באמצעות חלומות וחזיונות, אבל הוא בוחר לקרוא לנו לעבוד אתו. הוא מסמיך את הקהילה שלו בכך שהוא אומר לה להפוך את כל הגויים לתלמידיו, לא רק כדי שייוושעו אלא הקהילה צריכה ללמד אותם איך ללכת אחריו, בדיוק כמו שישוע לימד את תלמידיו הראשונים (מתי כ"ח 18-20).

2. לעיתים קרובות אלוהים יגרום לחוסר שביעות רצון ועקרות בתחום מסוים בחיינו כדי להראות לנו איפה הוא רוצה לערב אותנו בעשייה שלו.

אנו קוראים על כמה שיוחנן מעריך את המשיח, ועל הערכתו הנמוכה כלפי עצמו. באותם ימים, רק משרתים בזויים היו מורידים את נעליו של אדם מסוים. יוחנן אומר שהוא לא ראוי אפילו להתיר את שרוך נעליו של האדון. השקפתו על ישוע היא מה שעושה את האיש הזה לכל כך גדול בעיני אלוהים. לעיתים קרובות מנהיג גדול עשוי להתפתות להאמין לדברים הטובים שאנשים אומרים עליו או עליה. דברים כאלה משמשים את האויב כדי לנפח את גאוות המנהיג אם יאמין להם.

 

עם זאת, יוחנן היה קטן מספיק כדי שאלוהים יוכל להשתמש בו. הוא היה נביא ויותר מנביא. הוא לא הלך ל"מכללת נביאי התנ"ך", לא, אלוהים הוביל אותו למדבר השקט שם דיבר איתו ואימן אותו. הייתה לו תשוקה שהייתה ניכרת על ידי אומץ ליבו. הוא עמד מול הורדוס ואמר לו שהוא מבצע ניאוף על ידי נישואים לאשתו של אחיו, הורודיה, ועל כך הוא נאסר בכלא. כמה אנחנו זקוקים לגברים ונשים כאלה בימים החשוכים הללו, המוצפים בשחיתות בקרב המנהיגות. המסר שלו היה חזק ונועז, שנועד לטלטל אנשים מתרדמה רוחנית כדי שיוכלו לראות שהם עבדים לחטא וצריכים לחזור בתשובה ולשנות את דרכיהם.

 

יוחנן זעזע את היהודים, כן, אפילו את המנהיגים הדתיים, בכך שדרש מהם להיטבל. סוג הטבילה שהוא עשה היה קשור בדרך כלל לכניסתם של גולים, גויים (שאינם יהודים) לעם ישראל לאחר גיור. זה תקף את הגאווה היהודית.

 

הם התחילו לחשוב שיוחנן הוא המשיח המובטח. תשובתו הישירה והצנועה של יוחנן הייתה "לא". "אינני ראוי להתיר את שרוך נעליו". יוחנן הרחיק את האנשים מעצמו וסיפר להם על המשיח. כאשר ישוע בא למקום והוטבל, תפקידו של יוחנן היה להעביר את קהילתו לישוע.

 

לְמָחֳרָת רָאָה יוֹחָנָן אֶת יֵשׁוּעַ בָּא לִקְרָאתוֹ. אָמַר יוֹחָנָן: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם. זֶה שֶׁאָמַרְתִּי עָלָיו, 'אַחֲרַי בָּא אִישׁ אֲשֶׁר הוּא כְּבָר לְפָנַי, כִּי קֹדֶם לִי הָיָה'. וַאֲנִי לֹא הִכַּרְתִּיו, אֲבָל לְמַעַן יִגָּלֶה לְיִשְׂרָאֵל בָּאתִי אֲנִי לְהַטְבִּיל בְּמַיִם (יוחנן א׳ 29-31).

 

מעטים הגברים שיכולים לעשות דבר כזה כמו למסור את הקהילה שלהם כאשר יש להם מערך שירות כה עוצמתי. אותה גישה צריכה להיות בלבבות שלנו. המשימה שלנו היא להצביע ולספר לאנשים אחרים על ישוע, וזה מה שיוחנן עשה.

 

יוחנן המטביל לא היה מטיף של בשורת השגשוג. רחוק מכך. הוא לא הבטיח חיים מלאים ניצחון, ברכה מתמשכת והצלחה כלכלית. במונחים של היום, הוא עשוי להיחשב כמטיף הדוק של יום הדין. האם לדעתך היית נמשך למטיף שעשה את הדברים האלה?

 

1) יוחנן ביצע במכוון את הפגישות שלו בשדות פתוחים, הזמין אנשים לשבת על האדמה הקשה, ללא קשר למזג האוויר, אם היה גשום או שמשי.

2) יוחנן לבש בגדים מלוכלכים משיער גמלים, והוא אכל חרקים. הוא בקושי היה ראוי להופעה בציבור או שהיה קל להתחבר אליו, אבל נראה שאנשים היו מסוקרים לגביו.

3) הוא לא היסס להעליב את המאזינים שלו על ידי כך שקרא להם חבורה של ילדי צפעונים וכל הזמן דיבר על המשפט ויום הדין.

4) הוא הביך פקידים בכירים בממשלה על ידי חשיפת סודות פרטיים מביישים שלהם. לא היה אכפת לו מלהיות פופולרי מבחינה חברתית.

 

תשווה בן הדרשות של יוחנן לדרשות שאנו שומעים היום. זה פלא שאנשים בכלל באו לשמוע אותו, אבל הם באו! רוח ה' הייתה עליו, והכינה דור של אנשים שהביאו לעולם את מלכות האלוהים. יוחנן היה קול במדבר שזעזע את תפיסת האמת והצדק של האנשים. כיצד אתה חושב שהיית מגיב אם היית נחשף ללימוד שלו? היו אנשים שהגיעו למסקנה שהוא מטורף, ושאין לו שום דבר חשוב להגיד.

 

הוא הבהיר נקודה חשובה. בעיניהם, יהודי היה פטור ממשפט רק בגלל היחסים המיוחדים שהיו לו עם אלוהים. על פי יוחנן, זה לא היה מספיק להיות צאצא של אברהם. יוחנן המטביל קרא לאנשים ליצור קשר אישי עם אלוהים. הוא הצביע על הדרך אל ישוע, שלא רק הראה לנו את הדרך אל האב, אלא פילס את הדרך בשבילנו כדי שנוכל להיות במערכת יחסים עם האב.

 

תפילה: אלוהים, תן לי את הרגישות לשמוע כשאתה מדבר, ללא קשר במי אתה משתמש כדי לחשוף את האמת שלך. תן לי להסיר במהירות כל דבר בחיים שלי שמחזיק ועוצר אותי מללכת אחריך. עזור לי תמיד להצביע על הדרך אל ישוע כמו עבדך יוחנן.

 

קית' תומאס

דוא"לkeiththomas7@gmail.com :

אתר אינטרנט: www.groupbiblestudy.com