ללימודים נוספים בעברית לחצו כאן

6. Jesus Rejected at Nazareth

6. אין נביא בעירו

שירות בגליל

 

וְיֵשׁוּעַ חָזַר בִּגְבוּרַת הָרוּחַ אֶל הַגָּלִיל וְשִׁמְעוֹ יָצָא בְּכָל הָאֵזוֹר. הוּא לִמֵּד בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת וְהַכֹּל שִׁבְּחוּ אוֹתו (לוקס ד׳ 14-15).

 

משמעות המילה גליל בעברית היא עיגול או טבעת. היא נקראת כך בגלל ריכוז של יהודים החיים סביב הכנרת בקרקעות שיצרו צורת מעגל, במרחק של 80 קילומטרים מצפון לדרום, וכ-40 קילומטרים ממזרח למערב. במאה הראשונה, ההיסטוריון היהודי יוספוס, מספר שבתקופה שבה הוא שלט על אזור הגליל, בתוך מעגל הקרקעות הזה היו 204 כפרים או עיירות ושבאף אחד מהם לא היו פחות מ-15,000 תושבים. תיאור זה מעניק לנו הערכה של כ-3,000,000 אנשים שגרו באזור הגליל בזמנו של ישוע.

 

נצרת היא עיר הממוקמת על גבעה דרום מערבית לכנרת, במרחק של כ-40 ק"מ (בהתאם לנתיב ההליכה) מהכנרת. דרומית לנצרת נמצא עמק יזרעאל, המוכר כיום בתור הר מגידו. יוחנן השליח מספר לנו על החתונה בקנה שבגליל, שם ישוע ביצע את הנס הראשון שלו, בכך שהפך מים ליין. לאחר מכן, ישוע ומשפחתו שהו מספר ימים בכפר נחום שבצפון הכנרת (יוחנן ב' 12). יוחנן הינו היחיד שמספר לנו על התקופה שקדמה לשירות של ישוע, שבמהלכה התרחשו ניסים רבים בזמן שישוע שהה בירושלים לחגוג את חג הפסח: ״כְּשֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם בְּחַג הַפֶּסַח, הֶאֱמִינוּ רַבִּים בִּשְׁמוֹ כִּרְאוֹתָם אֶת הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה״ (יוחנן ב׳ 23). לוקס מתמקד בחזרתו של ישוע לגליל, ייתכן שזה קרה כמה חודשים לאחר טבילתו על ידי יוחנן. הוא מספר לנו שישוע דיבר ברבים מבתי הכנסת בערים שבגליל (פסוק 15), לפני הגעתו לנצרת.

 

הוּא בָּא אֶל הָעִיר נָצְרַת, הָעִיר אֲשֶׁר גֻּדַּל בָּהּ, וּבְיוֹם הַשַׁבָּת הָלַךְ כְּמִנְהָגוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְקָם לִקְרֹא. כַּאֲשֶׁר נָתְנוּ לוֹ אֶת מְגִלַּת סֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא, פָּתַח אֶת הַמְּגִלָּה וּמָצָא אֶת הַמָּקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ: "רוּחַ אֲדֹנָי עָלָי, יַעַן מָשַׁח אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים. שְׁלָחַנִי לִקְרֹא לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר, וּלְעִוְרִים פְּקַח-קוֹחַ; לְשַׁלֵּחַ רְצוּצִים חָפְשִׁים, לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַיהוה (לוקס ד׳ 16-19).

 

בית הכנסת

 

נצרת הייתה העיר שבה ישוע גדל (פסוק 16). רוב החוקרים מאמינים שאוכלוסיית נצרת מנתה כ-20 אלף איש בתקופתו. בהיותה עיר בגודל זה, רוב האנשים הכירו זה את זה, או לפחות ידעו על קיומם של רוב האנשים בעיר. בתקופה זו, בית כנסת נבנה כאשר היו בעיר לפחות עשר משפחות, כך שסביר להניח שהיו מספר בתי כנסת. בבית הכנסת לא היו מקריבים קורבנות. ירושלים הייתה המקום היחיד שבו היה ניתן להקריב קורבן לאלוהים בחגי ישראל. כל יושבי הארץ צוו לעלות לירושלים ולהופיע בפני אלוהים שלוש פעמים בשנה, בשלוש הרגלים. בית הכנסת היה מקום שבו התכנסו כדי לשמוע הנחיות אודות דבר אלוהים ובכדי להלל.

 

מידי שבת בבוקר בבית כנסת, היו שרים שירי שבח והלל מתוך ספר תהילים. לאחר מכן, הרב היה מציג את קטע הקריאה הנבחר מתוך חמשת חומשי התורה (פרשת השבוע) שהיה צריך לקרוא. שבעה אנשים שונים נבחרו לקרוא, הקורא הראשון והאחרון היו מתחילים עם ברכה. החזן היה אחראי להוציא את המגילות ולארגן מראש את רשימת האנשים שיקראו בפני בית הכנסת. לאחר קריאת פרשת השבוע, היו קוראים את ההפטרה, שכללה פרק מספרי הנביאים. החזן ביקש מישוע לקרוא את דברי הנבואה הכתובים במגילת ישעיהו, ולאחר מכן ללמד ולהסביר את הקטע.

 

תהילתו ההולכת וגדלה כרב ומורה התפשטה לא רק מהתקופה ששהה בירושלים אלא גם בכפר נחום על שפת הכנרת. כפי שכתוב בפסוק 15, ישוע הסתובב באזור הגליל ולימד בבתי הכנסת השונים. באחת הפעמים, הזדמן לישוע ללמד בפני חברים ומכרים, ובמרקוס פרק ו' פסוק 3 כתוב לנו שהוא לימד גם בפני אימו, אחיו ואחיותיו. הוא הסתכל סביבו וראה אנשים שהיו מוכרים לו, אולי אנשים שהוא עבד עבורם כבעל מלאכה, חברים מילדות, והחברים של הוריו. אולי היו שם גם אנשים אחרים בעלי אותו מקצוע, גברים צעירים שעבדו לצידו בתחום. היו רבים שהתפללו והיללו לצידו של ישוע בבית הכנסת. האנשים האלה הכירו את אילן היוחסין של המשיח. הם הכירו היטב את אימו ואת שאר בני משפחתו. הם שמעו את הסיפורים עליו. איש שהצליח בעיר מסוימת ונהיה מפורסם תמיד מושך אליו אנשים שמבקשים טובה כלשהי. מכיוון שהוא היה מוכר בירושלים ובכל רחבי הגליל, אני יכול לדמיין שבית הכנסת היה מלא באנשים שבאו להתפלל, וכמה מהם הגיעו מתוך סקרנות.

 

הוא נבחר לקרוא את מגילת ישעיהו הנביא. בעת הקריאה הוא עמד מתוך כבוד לכתובים, פרש את המגילה ומצא את פרק ס"א. הנבואה של ישעיהו קובעת שהמשיח היה צריך לבשר לארבע קטגוריות של אנשים; העניים, נשברי לב, שבויים ואסורים. הבשורות הטובות היו שזמן השחרור שלהם הגיע! לפי מצוות אלוהים, אחרי ארבעים ותשע שנים, כל חוב בוטל בשנת היובל (ויקרא פרק כ"ה). כל העבדים שוחררו על ידי אדונם. כל הקרקעות חזרו לבעלים החוקיים שלהם וכל המשכנתאות בוטלו. בכל פעם שקרקע מסוימת נמכרה, היא נמכרה במחיר היבול של השנים שנותרו עד לשנת היובל הבאה. משפחות התאחדו מחדש. זו הייתה גם שנה של הפסקה חקלאית מכיוון שאף אחד לא הורשה לחוות. שנה שלמה של מנוחה. זה היה זמן של שיקום. האם שנה שכזו לא תהיה בעלת משמעות רבה עבור הרבה אנשים ברחבי העולם? ישוע אמר שהוא היחיד שהיה ויהיה אשר יחנוך לא רק שנה אחת של יובל, אלא תקופה מתמשכת של יובל שבה, במונחים רוחניים, העניים יהפכו להיות עשירים, אלה שהיו כלואים רוחנית יהיו חופשיים, וכי אדמת ליבם תחזור לבעליהם הראויים.

 

ישוע בכוונה עצר את קריאתו בספר ישעיהו, בפרק ס"א. הקטע ממשיך ואומר, ״... וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ״ (ישעיהו ס״א 2). יום זה של נקמת אלוהים, יום הדין, עדיין לא הגיע. אנחנו עדיין חיים בעידן מלא בחסד של אלוהים - תקופה של חסד כלפי מי שעני, עיוור, בכלא רוחני או מדוכא על ידי השטן. ישוע התיישב, התנוחה האופיינית לאלה שלימדו מהכתובים באותו זמן, והחל לדבר וללמד. סביר להניח כי לוקס רק מסכם את דבריו של ישוע, מכיוון שהאנשים נדהמו לשמוע את הדברים מלאי החסד שהוא אמר.

 

לְאַחַר שֶׁגָּלַל אֶת הַמְּגִלָּה, הֶחֱזִירָהּ לַגַּבַּאי וְהִתְיַשֵּׁב. עֵינֵי כָּל הַנּוֹכְחִים הָיוּ נְשׂוּאוֹת אֵלָיו וְהוּא הֵחֵל לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאָמַר: "הַיּוֹם נִתְמַלֵּא הַכָּתוּב הַזֶּה בְּאָזְנֵיכֶם. "כֻּלָּם דִּבְּרוּ טוֹבוֹת עָלָיו וְהִתְפַּלְּאוּ עַל דִּבְרֵי הַחֵן שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו. אָמְרוּ: "הַאִם הוּא לֹא בֶּן יוֹסֵף? (לוקס ד׳ 20-22).

 

למרות שהאנשים שמחו לשמוע מפיו את דברי החסד שהוא אמר, כיצד לדעתך הם הגיבו כאשר הוא סיפר להם שהנבואה הזו אינה נבואה עתידית אלא נבואה שמתממשת ממש ביום ורגע זה?

 

מגבלות האדם

 

הם לא אהבו את המילים האלה כי זה לא דיבר עליהם. הם רצו שהוא יעשה כמה טריקים ויציג להם מופע. אחרי הכול, הוא היה חלק מהעיר הזאת. הוא היה חייב להם! הם ציפו ליותר נסים מאלו שהוא כבר ביצע ביהודה, בערים ובבתי הכנסת סביב הכנרת.

 

ישנו דבר אחד שהם לא היו מוכנים לקבל. ישוע אמר כי יום זה, הינו היום שבו נבואה זו כבר אינה עתידית, אלא שהיא מתקיימת בהווה ושהוא האחד שנשלח כדי למלא אותה. המחשבות על כך מיהרו להגיע לאלו שהקשיבו. "מי הוא חושב שהוא? הצעיר הזה, בן שלושים, שעומד לפנינו הוא בנו של הנגר!" במוחם הם הגבילו את בן האלוהים על ידי ההיכרות שלהם אתו. דבריו של ישוע גם פגעו בהם ברמה אחרת. הוא אמר להם שהוא האחד שיביא להם את החירות שלהם. זה רמז לכך שהם היו זקוקים לשחרור. מי הם היו? הם לא ראו את עצמם כעניים, נשברי לב, שבויים או אסורים! בפסקה מקבילה בבשורת מרקוס, נאמר לנו על עוד כמה מילים שישוע אמר:

 

הֲלֹא זֶה הַנַּגָּר בֶּן מִרְיָם וַאֲחִי יַעֲקֹב וְיוֹסֵי וִיהוּדָה וְשִׁמְעוֹן, וַהֲרֵי אַחְיוֹתָיו פֹּה אִתָּנוּ!" הוּא הָיָה לָהֶם לְמִכְשׁוֹל. אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אֵין נָבִיא נִקְלֶה אֶלָּא בְּעִירוֹ, בֵּין קְרוֹבָיו וּבְבֵיתוֹ. "וְלֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שָׁם שׁוּם נֵס; רַק עַל חוֹלִים אֲחָדִים סָמַךְ אֶת יָדָיו וְרִפֵּא אוֹתָם (מרקוס ו׳ 3-5).

 

הם התקשו לקבל אותו כמשיח האלוהים בגלל ההיכרות שלהם אתו. הם ראו אותו משחק ברחובות שלהם, מכין את הכיסאות שלהם, ובונה את בתיהם. סוג זה של הגבלה וחוסר אמונה קורה לעיתים קרובות גם בחייהם של מאמינים. גבר או אישה שמגיעים לאמונה ונושעים, הופכים לבריאה חדשה במשיח. עם זאת, לעיתים קרובות הם מוגבלים על ידי הגבולות של אנשים מעיר הולדתו ומשפחתו:

 

עַל כֵּן מֵעַתָּה אֵין אָנוּ מַכִּירִים אִישׁ עַל-פִּי רְאוּת אֱנוֹשִׁית; וְגַם אִם הִכַּרְנוּ אֶת הַמָּשִׁיחַ עַל-פִּי רְאוּת אֱנוֹשִׁית, הֲרֵי כָּעֵת אֵינֶנּוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ עוֹד בְּאֹפֶן כָּזֶה. עַל כֵּן מִי שֶׁנִּמְצָא בַּמָּשִׁיחַ הוּא בְּרִיאָה חֲדָשָׁה. הַיְשָׁנוֹת עָבְרוּ; הִנֵּה נִהְיוּ חֲדָשׁוֹת (האיגרת השנייה אל הקורינתים ה׳ 16-17).

 

שאול כתב לקהילה בקורינתוס שאסור לנו להציב מגבלות על אנשים שנולדו מחדש והולכים אחרי המשיח. אנחנו לא צריכים לחשוב עליהם באותה צורה שבה חשבנו עליהם לפני שהם נושעו. הם בריאה חדשה במשיח, ואנחנו לא צריכים לעכב את הקריאה שלהם או את עבודתם בגלל מי הם היו בעבר. אסור לנו לחשוב מחשבות כמו "אה, הם תמיד היו ככה. הם לעולם לא ישתנו". אנו יכולים לנעול בצורה מחשבתית מאמינים אחרים לתוך מה שאנו חושבים עליהם, להגביל אותם אל חייהם הקודמים מחוץ למשיח, במקום מי שהם כיום, ומה ישוע חושב עליהם. צפו לטוב ביותר זה מזה ותנו להם את החופש להיות האדם שאלוהים קרא להם להיות במשיח. מתי מבהיר את הבעייתיות בנושא הזה: ״וְלֹא עָשָׂה שָׁם נִסִּים רַבִּים בִּגְלַל חֹסֶר אֱמוּנָתָם״ (מתי י״ג 58). חוסר אמונה וביטחון באלוהים ימעיטו באמונתו של כל אדם, ולא יאפשרו לכוחו של אלוהים לגעת בחייו.

 

האם היה מקרה בחיים שלך כאשר הציבו בפניך מגבלות לגבי מה שאתה מסוגל או לא מסוגל לעשות? האם אי פעם אתה מרגיש שציפיותיהם של אנשים אחרים מגבילות אותך? שתף בקצרה זה עם זה אם אתה מרגיש שאתה מסוגל.

 

שתי דוגמאות של אנשים שאלוהים עוזר להם

 

בעודו יושב, ישוע המשיך לדבר אליהם:

 

אָמַר לָהֶם: "אֵין סָפֵק שֶׁתֹּאמְרוּ לִי אֶת הַפִּתְגָּם הַזֶּה, 'רוֹפֵא, רַפֵּא אֶת עַצְמְךָ!' כָּל הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְנוּ כִּי נַעֲשׂוּ בִּכְפַר נַחוּם עֲשֵׂה גַּם פֹּה, בְּעִירְךָ'." הוֹסִיף וְאָמַר: "אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אֵין נָבִיא בְּעִירוֹ. וְאֱמֶת אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: אַלְמָנוֹת רַבּוֹת הָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, בְּעֵת שֶׁנֶּעֶצְרוּ הַשָּׁמַיִם שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְרָעָב גָדוֹל הָיָה בְּכָל הָאָרֶץ, אַךְ אֵלִיָּהוּ לֹא נִשְׁלַח אֶל אַחַת מֵהֶן כִּי אִם אֶל אִשָּׁה אַלְמָנָה בְּצָרְפַת שֶׁבְּחֶבֶל צִידוֹן. מְצֹרָעִים רַבִּים הָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל בִּיְמֵי אֱלִישָׁע הַנָּבִיא וְלֹא טֹהַר אֶחָד מֵהֶם מִלְּבַד נַעֲמָן הָאֲרַמִּי. "כָּל הַנּוֹכְחִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת נִתְמַלְּאוּ כַּעַס בְּשָׁמְעָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הֵם קָמוּ וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ אֶל מִחוּץ לָעִיר, וְהוֹבִילוּהוּ אֶל הָהָר אֲשֶׁר עִירָם בְּנוּיָה עָלָיו, כְּדֵי לְהַשְׁלִיכוֹ לְמַטָּה. אַךְ הוּא עָבַר בֵּינֵיהֶם וְהָלַךְ לוֹ (לוקס ד׳ 23-30).

 

ישוע נזכר במקרה בהיסטוריה של עם ישראל, כאשר הארץ הייתה בתקופת רעב. במהלך תקופה זו, אחאב ואיזבל הציגו בפני העם את הפולחן של אל הסערה, הבעל. אלוהים הגיב על פולחן השקר הזה בכך שהוא גרם לרעב בארץ במשך שלוש וחצי שנים. בעוד שרבים מתו בעקבות הרעב, אלוהים שלח את אליהו הנביא מחוץ לארץ ישראל לצרפת הנמצאת ליד צידון, אזור שבו חיו גויים קרוב לים התיכון. למרות שהאישה שאליהו נשלח אליה הייתה אלמנה והיה לה בן, אליהו ביקש ממנה לאפות את השארית שנשאר לה עבורו קודם כל, ורק לאחר מכן להאכיל את בנה ואת עצמה, כי צנצנת השמן וספל הקמח לא ייגמרו עד שאלוהים יסיים את תקופת הרעב. לאלמנה ובנה נשארו רק כמה מנות קמח קטנות. היא האמינה לדבריו של אליהו ובצעד של אמונה עשתה בדיוק כפי שהנביא הורה לה. בצורה בלתי רגילה ובהשגחתו של אלוהים לא חסר להם דבר במשך ימים רבים (מלכים א' י"ז 9-16).

 

ישוע המשיך ודיבר על גוי שהיה שר צבא מלך ארם בשם נעמן, אויב של ישראל. נעמן חלה בצרעת, אבל למזלו הייתה לו משרתת יהודייה, שהפיחה בו אמונה כאשר אמרה לו שהנביא אלישע בישראל יכול לרפא אותו.

 

״וַיָּבֹא נַעֲמָן בְּסוּסָו וּבְרִכְבּוֹ; וַיַּעֲמֹד פֶּתַח-הַבַּיִת לֶאֱלִישָׁע. וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ לֵאמֹר: הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע-פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ וּטְהָר. וַיִּקְצֹף נַעֲמָן וַיֵּלַךְ; וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהָיו וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל-הַמָּקוֹם וְאָסַף הַמְּצֹרָע. הֲלֹא טוֹב אבנה (אֲמָנָה) וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל--הֲלֹא-אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי; וַיִּפֶן, וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה. וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ הֲלוֹא תַעֲשֶׂה; וְאַף כִּי-אָמַר אֵלֶיךָ רְחַץ וּטְהָר. וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים; וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן--וַיִּטְהָר. וַיָּשָׁב אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל-מַחֲנֵהוּ וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל-הָאָרֶץ כִּי אִם-בְּיִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה קַח-נָא בְרָכָה, מֵאֵת עַבְדֶּךָ. וַיֹּאמֶר חַי-יְהוָה אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם-אֶקָּח; וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת וַיְמָאֵן. וַיֹּאמֶר נַעֲמָן וָלֹא יֻתַּן-נָא לְעַבְדְּךָ מַשָּׂא צֶמֶד-פְּרָדִים אֲדָמָה: כִּי לוֹא-יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים--כִּי אִם לַיהוָה״ (מלכים ב׳ פרק ה׳ 9-17).

 

אלוהים אינו חייב לעשות דברים כפי שאנו מצפים ממנו לעשות אותם. האם אי פעם שמת לב שלאלוהים יש דרך להעליב אותך כדי לחשוף בפניך את הלב שלך? למה בעצם אני מתכוון? אמונתו של נעמן התעוררה בגלל עדותה של המשרתת שלו, אבל כאשר הוא התקרב אל ביתו של אלישע עם פמליה גדולה של מרכבות (פסוק 9), הוא לא התקבל בצורה שבה הוא ציפה להתקבל בהיותו שר צבא חשוב ובעל דרגה גבוהה. אלישע אפילו לא כיבד אותו בכבוד בסיסי בכך שיצא מדלתו כדי לפגוש אותו, אלא הוא שלח את המשרת שלו כדי להגיד לו מה עליו לעשות כדי להירפא מהצרעת. אלוהים דיבר דרך אלישע והדריך את נעמן לעשות מעשה שממש השפיל והעליב את הבשר שלו. נאמר לו ללכת להתרחץ בנהר הירדן, אותו נחל מלוכלך מבוץ, שבקושי יכל להיקרא נהר, שזרם מן הכנרת עד לים המלח. גאוותו וכעסו של נעמן געשו בו בעודו חושב על ההשפלה הזו. "לטבול את עצמי שבע פעמים בירדן! הרי נהרות דמשק בארם הם נהרות טובים ונקיים יותר מהירדן!" הוא אמר.

 

הדרכים של אלוהים הם לפעמים מנוגדות ופוגעניות עבורנו. נעמן ציפה שאלישע יניף את ידיו על הצרעת ושהוא יירפא. אנחנו רוצים את הריפוי הרוחני שלנו ואת עבודותיו של אלוהים בחיינו בתנאים שלנו, אבל אלוהים לא מוגבל בתנאים שלנו. יש אנשים שאומרים שיש דרכים רבות לאלוהים, אבל האמת היא שאתה צריך לבוא לאלוהים בתנאים שלו, לא שלך.

 

אתה לא חושב שאלוהים היה בוחר בדרך אחרת אם הייתה לו את האפשרות למנוע את הסבל והרצח האכזרי של בנו?

 

אם הייתה דרך אחרת לפדות את האנושות, מלבד הקורבן האולטימטיבי, אלוהים היה משיג את גאולת האנושות בדרך אחרת. במקום זאת, הוא בחר את הצלב, שהוא דבר פוגעני, והשתמש בו בסופו של דבר למטרה ולתהילה הנעלה שלו. הדרכים של אלוהים הם לא הדרכים שלנו, והמחשבות שלו הם לא המחשבות שלנו! (ישעיהו נ"ה 8).

אנו קוראים על כמה שיוחנן מעריך את המשיח, ועל הערכתו הנמוכה כלפי עצמו. באותם ימים, רק משרתים בזויים היו מורידים את נעליו של אדם מסוים. יוחנן אומר שהוא לא ראוי אפילו להתיר את שרוך נעליו של האדון. השקפתו על ישוע היא מה שעושה את האיש הזה לכל כך גדול בעיני אלוהים. לעיתים קרובות מנהיג גדול עשוי להתפתות להאמין לדברים הטובים שאנשים אומרים עליו או עליה. דברים כאלה משמשים את האויב כדי לנפח את גאוות המנהיג אם יאמין להם.

 

עם זאת, יוחנן היה קטן מספיק כדי שאלוהים יוכל להשתמש בו. הוא היה נביא ויותר מנביא. הוא לא הלך ל"מכללת נביאי התנ"ך", לא, אלוהים הוביל אותו למדבר השקט שם דיבר איתו ואימן אותו. הייתה לו תשוקה שהייתה ניכרת על ידי אומץ ליבו. הוא עמד מול הורדוס ואמר לו שהוא מבצע ניאוף על ידי נישואים לאשתו של אחיו, הורודיה, ועל כך הוא נאסר בכלא. כמה אנחנו זקוקים לגברים ונשים כאלה בימים החשוכים הללו, המוצפים בשחיתות בקרב המנהיגות. המסר שלו היה חזק ונועז, שנועד לטלטל אנשים מתרדמה רוחנית כדי שיוכלו לראות שהם עבדים לחטא וצריכים לחזור בתשובה ולשנות את דרכיהם.

 

יוחנן זעזע את היהודים, כן, אפילו את המנהיגים הדתיים, בכך שדרש מהם להיטבל. סוג הטבילה שהוא עשה היה קשור בדרך כלל לכניסתם של גולים, גויים (שאינם יהודים) לעם ישראל לאחר גיור. זה תקף את הגאווה היהודית.

 

הם התחילו לחשוב שיוחנן הוא המשיח המובטח. תשובתו הישירה והצנועה של יוחנן הייתה "לא". "אינני ראוי להתיר את שרוך נעליו". יוחנן הרחיק את האנשים מעצמו וסיפר להם על המשיח. כאשר ישוע בא למקום והוטבל, תפקידו של יוחנן היה להעביר את קהילתו לישוע.

 

לְמָחֳרָת רָאָה יוֹחָנָן אֶת יֵשׁוּעַ בָּא לִקְרָאתוֹ. אָמַר יוֹחָנָן: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם. זֶה שֶׁאָמַרְתִּי עָלָיו, 'אַחֲרַי בָּא אִישׁ אֲשֶׁר הוּא כְּבָר לְפָנַי, כִּי קֹדֶם לִי הָיָה'. וַאֲנִי לֹא הִכַּרְתִּיו, אֲבָל לְמַעַן יִגָּלֶה לְיִשְׂרָאֵל בָּאתִי אֲנִי לְהַטְבִּיל בְּמַיִם (יוחנן א׳ 29-31).

 

מעטים הגברים שיכולים לעשות דבר כזה כמו למסור את הקהילה שלהם כאשר יש להם מערך שירות כה עוצמתי. אותה גישה צריכה להיות בלבבות שלנו. המשימה שלנו היא להצביע ולספר לאנשים אחרים על ישוע, וזה מה שיוחנן עשה.

 

יוחנן המטביל לא היה מטיף של בשורת השגשוג. רחוק מכך. הוא לא הבטיח חיים מלאים ניצחון, ברכה מתמשכת והצלחה כלכלית. במונחים של היום, הוא עשוי להיחשב כמטיף הדוק של יום הדין. האם לדעתך היית נמשך למטיף שעשה את הדברים האלה?

 

1) יוחנן ביצע במכוון את הפגישות שלו בשדות פתוחים, הזמין אנשים לשבת על האדמה הקשה, ללא קשר למזג האוויר, אם היה גשום או שמשי.

2) יוחנן לבש בגדים מלוכלכים משיער גמלים, והוא אכל חרקים. הוא בקושי היה ראוי להופעה בציבור או שהיה קל להתחבר אליו, אבל נראה שאנשים היו מסוקרים לגביו.

3) הוא לא היסס להעליב את המאזינים שלו על ידי כך שקרא להם חבורה של ילדי צפעונים וכל הזמן דיבר על המשפט ויום הדין.

4) הוא הביך פקידים בכירים בממשלה על ידי חשיפת סודות פרטיים מביישים שלהם. לא היה אכפת לו מלהיות פופולרי מבחינה חברתית.

 

תשווה בן הדרשות של יוחנן לדרשות שאנו שומעים היום. זה פלא שאנשים בכלל באו לשמוע אותו, אבל הם באו! רוח ה' הייתה עליו, והכינה דור של אנשים שהביאו לעולם את מלכות האלוהים. יוחנן היה קול במדבר שזעזע את תפיסת האמת והצדק של האנשים. כיצד אתה חושב שהיית מגיב אם היית נחשף ללימוד שלו? היו אנשים שהגיעו למסקנה שהוא מטורף, ושאין לו שום דבר חשוב להגיד.

 

הוא הבהיר נקודה חשובה. בעיניהם, יהודי היה פטור ממשפט רק בגלל היחסים המיוחדים שהיו לו עם אלוהים. על פי יוחנן, זה לא היה מספיק להיות צאצא של אברהם. יוחנן המטביל קרא לאנשים ליצור קשר אישי עם אלוהים. הוא הצביע על הדרך אל ישוע, שלא רק הראה לנו את הדרך אל האב, אלא פילס את הדרך בשבילנו כדי שנוכל להיות במערכת יחסים עם האב.

 

תפילה: אלוהים, תן לי את הרגישות לשמוע כשאתה מדבר, ללא קשר במי אתה משתמש כדי לחשוף את האמת שלך. תן לי להסיר במהירות כל דבר בחיים שלי שמחזיק ועוצר אותי מללכת אחריך. עזור לי תמיד להצביע על הדרך אל ישוע כמו עבדך יוחנן.

 

קית' תומאס

דוא"לkeiththomas7@gmail.com :

אתר אינטרנט: www.groupbiblestudy.com