ללימודים נוספים בעברית לחצו כאן

3. The Birth and Teen Years of Jesus

3. הולדת ישוע ושנות נעוריו

לוקס מציג בפנינו את הרקע הפוליטי באותה תקופה שבה מגיע מושיענו. ישוע היה עתיד להיוולד בתוך מאבקי כוחות. הכוחות הנראים והבלתי נראים של השמים והארץ עצרו והמתינו ללידת שר השלום. אף על פי שהאימפריה הרומית לא הבינה זאת, הלידה השקטה של ישוע שינתה לחלוטין את ההיסטוריה על ידי כך שהתעלתה על כל מורשת של כל השליטים הידועים בעולם באותו הזמן ועד היום. הצטרפו אלי למסע בעקבות המשפחה הקדושה וראו כיצד יד אלוהים הגנה עליהם והובילה אותם.

 

הולדת ישוע

 

בַּיָּמִים הָהֵם יָצָא צַו מֵאֵת הַקֵּיסָר אוֹגוּסְטוֹס לַעֲרֹךְ רִשּׁוּם תּוֹשָׁבִים בְּכָל הָאֲרָצוֹת. הַמִּפְקָד הַזֶּה, הָרִאשׁוֹן, נֶעֱרַךְ בִּהְיוֹת קִירֶנְיוֹס נְצִיב סוּרְיָה. הַכֹּל הָלְכוּ לְהִתְפַּקֵּד, אִישׁ אִישׁ לְעִירוֹ. וְגַם יוֹסֵף, שֶׁהָיָה מִבֵּית דָּוִד וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, עָלָה מִן הַגָּלִיל אֶל יְהוּדָה, מֵהָעִיר נָצְרַת לְעִיר דָּוִד הַנִּקְרֵאת בֵּית לֶחֶם, לְהִתְפַּקֵּד עִם מִרְיָם אֲרוּסָתוֹ וְהִיא הָרָה. כַּאֲשֶׁר הָיוּ שָׁם מָלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִיא יָלְדָה אֶת בְּנָהּ הַבְּכוֹר. לְאַחַר שֶׁחִתְּלָה אוֹתוֹ הִשְׁכִּיבָה אוֹתוֹ בְּאֵבוּס, כִּי לֹא הָיָה לָהֶם מָקוֹם בַּמָּלוֹן (לוקס ב׳ 1-7).

 

כאשר יוליוס קיסר נדקר למוות בקונספירציה של מספר סנטורים רומים ב-44 לפנה"ס, כל רכושו, אדמותיו, עושרו ותאריו עברו ליורשו, גאיוס אוקטביוס, בהיותו בן תשע-עשרה. במהלך עשרים השנים הבאות, הוא זכה לשלטון עליון על רומא והוסיף לתואר שלו כקיסר את השם פונטיפקס מקסימוס, הכהן העליון של הדת ברומא העתיקה. בסופו של דבר, הוא בחר להיקרא בשם הקיסר אוגוסטוס, כלומר "שליט עליון". כאשר השביט היילי נראה בשמיים בשנת 12 לפנה"ס, הוא טען כי זה היה הרוח של אביו, יוליוס קיסר, שנכנסה לגן עדן והפכה לאל! מכאן ואילך, אוגוסטוס חפץ שיסגדו לו כאל בשל היותו הבן של אלוהים. הוא הפך להיות האיש החזק ביותר על פני האדמה.

 

הקיסר אוגוסטוס היה מודאג מההידרדרות של הציוויליזציה הרומית באותם ימים, שהתבטאה בירידה באמונת האלים הרומיים ובמעלות המשפחתיות הרומיות. זו הייתה שנת היובל של אוגוסטוס ב-2 לפנה"ס, אשר חגגה עשרים וחמש שנה לשלטונו. הוא קיווה לנצל את שנת היובל כדי לחדש את האמונה באלים הרומיים ולאשר את הלגיטימיות שלו כיושב על כס המלוכה.

 

הוא החל להפעיל שליטה על האימפריה שבה שלט. הוא הוציא צו למפקד אוכלוסין. בדרך כלל היו שתי סיבות למפקד האוכלוסין. הסיבה הראשונה הייתה לספק תיאור וכמות מדויקת של גודל הכוח הצבאי, ושנית, לעדכן את רשימת האזרחים למטרות מיסוי. המס הראשון היה ידוע בתור מס נאמנות. הוא דרש שבועת נאמנות. האזרחים נאלצו להישבע על ידי האלים שלא הם ולא צאצאיהם יגזלו את כס המלוכה הרומי. תחשוב רגע על עוצמות הכוח המשכר שהייתה לקיסר אוגוסטוס, כלומר הוא שלט בכוח מוחלט על כל העולם. כל מה שהיה עליו לעשות הוא לומר את המילים, ומאות קילומטרים הרחק ממנו, אנשים היו צריכים לחזור לעיר אבותיהם כדי להירשם. אולי הוא חשב שיש לו כוח מוחלט, אבל מאחורי הקלעים אלוהים הוציא לפועל את תוכניתו. ה' דיבר באמצעות נבואה יותר משש מאות שנה קודם לכן, שהמשיח ייוולד אחד עשר קילומטרים דרומית לירושלים בעיר הקטנה בית לחם, עיר הולדתו של דוד המלך.

 

וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה--מִמְּךָ לִי יֵצֵא, לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל; וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם (מיכה ה׳ 1).

 

האחד שירד מן השמיים לא נברא בפעם הראשונה ממרים. הוא היה קיים מאז ומתמיד. מהזמנים הקדומים הוא כבר צפה ופיקח על דברו לבצע אותו (ירמיהו א' 12). אוגוסטוס הקיסר חשב שהוא פועל על פי תוכניותיו, אבל מאחורי הקלעים, הוא היה רק בובה שהוציא לפועל את תוכניותיו של אלוהים להולדתו של ישוע אל העולם, במקום המדויק שבו דיבר אלוהים לפני מאות שנים.

 

האם אתה יכול לחשוב על זמן בחיים שלך, שבו חשבת שאתה עושה את הרצון שלך, אבל עכשיו אתה רואה כי אלוהים תיזמן את האירועים כדי להושיע אותך?

 

זו הערה צדדית מעניינת שישוע נולד דווקא בעיר שנקראת בית לחם. לחם החיים היה אמור להיוולד בבית לחם ולא בעיר אחרת.

 

הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, לֹא מֹשֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת הַלֶּחֶם מִן הַשָּׁמַיִם אֶלָּא אָבִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת הַלֶּחֶם הָאֲמִתִּי מִן הַשָּׁמַיִם, כִּי לֶחֶם הָאֱלֹהִים הוּא הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם וְנוֹתֵן חַיִּים לָעוֹלָם." אָמְרוּ אֵלָיו: "אָדוֹן, תֵּן נָא לָנוּ תָּמִיד אֶת הַלֶּחֶם הַזֶּה." אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אֲנִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים (יוחנן ו׳ 32-35).

 

יוסף ומרים החלו מסע של מאה שלושים קילומטרים מנצרת שבגליל לבית לחם. אנחנו רוצים לחשוב שהיא רכבה על חמור, אבל אין לנו שום הוכחה שהיא רכבה לבית לחם. בלי קשר לאופן שבו הם ביצעו את המסע, זו הייתה משימה מסוכנת וקשה עבור הזוג הצעיר. תחשוב על הקושי של הנערה הצעירה הזאת לשאת את התינוק שלה מאה שלושים קילומטרים, בידיעה שמועד לידת התינוק מתקרב ושהיא תהיה רחוקה מאימה, חברותיה ואפילו ממיילדת. כן, סביר להניח כי בני הזוג היו לגמרי לבד כאשר ישוע נולד. כאשר מרים גילתה שאין חדרים פנויים בבית לחם, מה היו מחשבותיה כלפי אלוהים? ללא ספק, היא תהתה בליבה מדוע אלוהים לא סיפק להם את צרכיהם. מדוע אלוהים לא אירגן חדר חם ונוח לבנו להיוולד לעולם?

 

בתוכנית של אלוהים, שום קול לא יכל לצאת נגד אלוהים ולהגיד שהוא לא יודע איך זה לחיות בסביבה ענייה כל כך בעולם: "כִּי אֵין לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָחוּשׁ עִמָּנוּ אֶת חֻלְשׁוֹתֵינוּ, אֶלָּא אֶחָד שֶׁהִתְנַסָּה בַּכֹּל כָּמוֹנוּ מִבְּלִי חֵטְא" (אל העברים ד׳ 15). הוא חקר את עומק העוני ויכול לעמוד לצדו של כל אחד מאתנו ולהרגיש את מה שאנחנו מרגישים. האחד שנולד ממרים לא היה כמו הקיסר, אדם שעשה את עצמו כדי להיות אלוהים, אלא הוא היה זה שברא את כל הדברים (יוחנן א' 3), האלוהים האמתי, לבש דמות בשר והפך לבן אדם! כמה נפלא!

 

היינו רוצים לחשוב שכשמרים החלה ללדת באותו ערב קדוש, הייתה לה אורווה חמה, אבל אני מצטער לאכזב אותך. התנ"ך אינו אומר דבר על אורווה. בני הזוג הניחו את ילדם ב- phatné, שתורגמה בפסקה זו כאבוס או שוקת האכלה. עם זאת, בלוקס י"ג 15, אותה מילה יוונית מתורגמת כמו אורווה של בעלי חיים, "צְבוּעִים! הַאִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם אֵינֶנּוּ מַתִּיר בְּשַׁבָּת אֶת שׁוֹרוֹ אוֹ חֲמוֹרוֹ מִן הָאֵבוּס וּמוֹלִיךְ אוֹתוֹ לִשְׁתּוֹת מַיִם?" (לוקס י״ג 15). עם כמות האנשים בבית לחם באותו הלילה, אם הייתה מערה טובה, היא כבר הייתה תפוסה. סביר להניח כי ישוע נולד בחצר שבה היו בעלי חיים קשורים אפילו ללא קורת גג מעליהם. מכיוון שהפונדקאי היה עסוק מאוד עם יותר אנשים ממה שהוא יכל להתמודד, הם נאלצו ללכת אל החצר.

 

אני חושב שזה סביר מאוד שהיו גללי צואה של בעלי חיים וצחנה של שתן במקום. כמובן, אנחנו לא אוהבים לחשוב ככה, אבל אנחנו מפספסים את כל העניין אם לא נבין זאת. זה היה מקום עלוב ללדת בו תינוק. סביר להניח שמרים הייתה צריכה להישכב וללדת את ישוע על רצפת אבן קרה, שבקושי היה קש מתחתיה, ואילו יוסף היה צריך לנסות לעשות את זה נקי ככל האפשר. תארו לעצמכם איך יוסף בטח הרגיש במצב הזה. כל בעל יודע שאשתו חושבת חודשים מראש על איך להתכונן ללידת התינוק שלהם. איך זה יכול להיות, יוסף בטח תהה, שאלוהיי השמיים יתכנן שבנו ייוולד בין הצחנה של שתן וצואה, ומנותק מן העולם של אנשים?

 

 

אני בטוח שיוסף חש בושה על כך שלא היה מסוגל לספק לאשתו ולהביא את ישוע לעולם בנוחות יחסית, במקום בחצר מסריחה. מאחר שאין לנו שום אזכור של מיילדת עם מים חמים שעזרה למרים במהלך הלידה, סביר להניח שיוסף ומרים נאלצו לסמוך על כך שאלוהים ידע מה הוא עושה. יוסף אחז את בן אלוהים עם הידיים הקרות שלו בזמן שצפה במשיח בא לעולם על ידי האור של כוכב בשמיים מעל בית לחם (מתי ב' 9).

 

אילו חסרונות אחרים היו למקום ולאופן שבו מרים ילדה את תינוקה?

 

בְּאוֹתוֹ חֶבֶל אֶרֶץ הָיוּ רוֹעִים שֶׁנָּהֲגוּ לָגוּר בַּשָּׂדֶה וְלִשְׁמֹר עַל עֶדְרָם בְּאַשְׁמוּרוֹת הַלַּיְלָה. לְפֶתַע נִצַּב עֲלֵיהֶם מַלְאַךְ יהוה וּכְבוֹד יהוה נָגַהּ סְבִיבָם. הֵם נִבְהֲלוּ עַד מְאֹד, אוּלָם הַמַּלְאָךְ אָמַר לָהֶם: "אַל תִּפְחֲדוּ, כִּי הִנְנִי מְבַשֵּׂר לָכֶם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְכָל הָעָם. הַיּוֹם נוֹלַד לָכֶם מוֹשִׁיעַ בְּעִיר דָּוִד, הוּא הַמָּשִׁיחַ הָאָדוֹן. וְזֶה לָכֶם הָאוֹת: תִּמְצְאוּ תִּינוֹק מְחֻתָּל שׁוֹכֵב בְּאֵבוּס." פִּתְאוֹם הָיוּ לְיַד הַמַּלְאָךְ הֲמוֹן צְבָא הַשָּׁמַיִם וְהֵמָּה מְהַלְלִים אֶת הָאֱלֹהִים וְאוֹמְרִים: "כָּבוֹד לֵאלֹהִים בַּמְּרוֹמִים, וּבָאָרֶץ שָׁלוֹם עַל בְּנֵי אָדָם רְצוֹנוֹ." לְאַחַר שֶׁעָלוּ הַמַּלְאָכִים מֵעֲלֵיהֶם הַשָּׁמַיְמָה, אָמְרוּ הָרוֹעִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: "בּוֹאוּ נֵלֵךְ עַד בֵּית לֶחֶם וְנִרְאֶה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר קָרָה, מַה שֶּׁאֱלֹהִים הוֹדִיעַ לָנוּ." הֵם הָלְכוּ מַהֵר וּמָצְאוּ אֶת מִרְיָם וְיוֹסֵף וְאֶת הַתִּינוֹק הַשּׁוֹכֵב בָּאֵבוּס. כַּאֲשֶׁר רָאוּ אוֹתוֹ הִשְׁמִיעוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר לָהֶם עַל-אוֹדוֹת הַיֶּלֶד הַזֶּה. כָּל הַשּׁוֹמְעִים תָּמְהוּ עַל הַדְּבָרִים שֶׁאָמְרוּ לָהֶם הָרוֹעִים, אַךְ מִרְיָם שָׁמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְשָׁקְלָה אוֹתָם בְּלִבָּהּ. לְאַחַר מִכֵּן חָזְרוּ הָרוֹעִים כְּשֶׁהֵם מְהַלְלִים וּמְשַׁבְּחִים אֶת הָאֱלֹהִים עַל כָּל אֲשֶׁר שָׁמְעוּ וְרָאוּ כְּפִי שֶּׁנֶּאֱמַר לָהֶם. כְּשֶׁמָּלְאוּ שְׁמוֹנָה יָמִים וְהִגִּיעַ הַזְּמַן לָמוּל אוֹתוֹ קָרְאוּ אֶת שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כַּשֵּׁם שֶׁקָּרָא לוֹ הַמַּלְאָךְ לִפְנֵי שֶׁהוֹרָה בַּבֶּטֶן (לוקס ב׳ 8-21).

 

בתקופה זו היה נהוג שנגנים התכנסו בלידת תינוק, אבל ממש לא באורווה של חיות. כאשר נולד תינוק, הנגנים פרצו בשיר, והייתה זו שמחה גדולה. במקרה זה, לא היו מוזיקאים בסביבה, אבל השמיים לא יכלו להכיל את עצמם. אלוהים שלח מלאכים מוזיקאים לקבל את בנו אל העולם, והוא שלח אותם אל האנשים הנחותים ביותר, הרועים בשדות. האליטה היהודית של אותה תקופה בזה לרועים, מכיוון שהם לא יכלו לשמור על דרישות הכביסה והניקיון הקפדניות של ההלכה בגלל עבודתם. על רועי בית לחם הוטלה השמירה והטיפול בכבשים שיועדו לבית המקדש. כבשים הוקרבו בוקר וערב על מזבח המקדש.

 

האם זה לא מעניין כי הם היו הראשונים שנקראו להשגיח על שה האלוהים, הקורבן שהיה עתיד לשאת את חטא העולם? נאמר להם שהם יראו סימן. הם ימצאו את התינוק עטוף בבדים ושוכב בתוך שוקת האכלת חיה - אבוס או תא באורווה של חיות. הסימן, אשר גרם לרועים לשים לב שלמלך הזה, בן דוד, לא יהיו את המותרות הרגילות שיש למלך בעולם הזה. הוא היה עטוף בסחבות בלויות ושכב בתוך שוקת האכלה. לאחר שראו היכן שוכב התינוק, נאמר לנו בפסוק 18 כי עדותם של הרועים הדהימה אנשים. זה בהחלט לא מקום שבו נולד מלך נורמלי. מדוע אלוהים חיים עושה דברים בצורה אחרת מדרכו של העולם הזה? "מָה עֹמֶק עֹשֶׁר הָאֱלֹהִים, מָה עֹמֶק חָכְמָתוֹ וְדַעְתּוֹ! אֵין חֵקֶר לְמִשְׁפָּטָיו וְאֵין מַשִּׂיג אֶת דְּרָכָיו" (אל הרומים י״א 33).

 

פדיון הבן בבית המקדש

 

כַּאֲשֶׁר מָלְאוּ יְמֵי טָהֳרָתָם לְפִי תּוֹרַת מֹשֶׁה, הֶעֱלוּהוּ לִירוּשָׁלַיִם לְהַצִּיגוֹ לִפְנֵי אֱלֹהִים כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יהוה, שֶׁכָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם קָדוֹשׁ לַיהוה יִקָּרֵא; וּלְהַקְרִיב קָרְבָּן כָּאָמוּר בְּתוֹרַת יהוה, שְׁתֵּי-תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה. אִישׁ הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם בְּאוֹתָהּ עֵת, שִׁמְעוֹן שְׁמוֹ; וְהָאִישׁ צַדִּיק וְחָסִיד וּמְחַכֶּה לְנֶחָמַת יִשְׂרָאֵל, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיְתָה עָלָיו. וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִגְלָה לוֹ שֶׁלֹּא יִרְאֶה מָוֶת בְּטֶרֶם יִרְאֶה אֶת מְשִׁיחַ יהוה, וּבְהַדְרָכַת הָרוּחַ הוּא נִכְנַס אֶל הַמִּקְדָּשׁ. כַּאֲשֶׁר הֵבִיאוּ הַהוֹרִים אֶת הַיֶּלֶד יֵשׁוּעַ, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּנָּהוּג עַל-פִּי הַתּוֹרָה, לָקַח אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו וּבֵרַךְ אֶת אֱלֹהִים וְאָמַר: "וְעַתָּה, אֲדֹנָי, פְּטֹר נָא אֶת עַבְדְּךָ בְּשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, כִּי רָאוּ עֵינַי אֶת יְשׁוּעָתְךָ אֲשֶׁר הֲכִינוֹתָ לְעֵינֵי כָּל הָעַמִּים: אוֹר לְהָאִיר לַגּוֹיִים וְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ." אָבִיו וְאִמּוֹ תָּמְהוּ עַל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמְרוּ עָלָיו. בֵּרְכָם שִׁמְעוֹן וְאָמַר אֶל מִרְיָם אִמּוֹ: "הִנֵּה זֶה נוֹסַד לְמִכְשׁוֹל וְלִתְקוּמָה לְרַבִּים בְּיִשְׂרָאֵל וּלְאוֹת אֲשֶׁר יִתְנַגְּדוּ לוֹ -- וְגַם בְּלִבֵּךְ אַתְּ תַּעֲבֹר חֶרֶב -- לְמַעַן תִּגָּלֶינָה מַחְשְׁבוֹת לֵב רַבִּים (לוקס ב׳ 22-35).

 

הכתובים מציגים בפנינו כעת אדם בשם שמעון (שמעון פירושו לשמוע), שרוח הקודש הייתה עליו. האיש הזה היה צדיק וחסיד לפני אלוהים (פסוק 25), והוא חיכה ל"נחמת ישראל." כל מי שחי באותה עת יכל לראות שדברים רבים התרחשו בניגוד לרצון אלוהים. הכמיהה שלהם הייתה שהמשיח יבוא ויגדיר את הדברים הנכונים - את נחמת ישראל. ברוח הקודש נגלה לשמעון שהוא לא ימות לפני שיראה את המשיח במו עיניו. על פי ויקרא י"ב, אמו של תינוק זכר הייתה צריכה לעבור תקופה של טהרה שנמשכה ארבעים יום - זה היה זמן מנוחה טוב עבור האם. בסוף אותה תקופה היה עליה להקריב כבש כקורבן, ואם היא לא יכלה להרשות לעצמה כבש, היא יכלה להקריב יונה או תר.

 

מרים הייתה ענייה, אז כתוב שהיא הקריבה את הציפורים. זה היה באותו זמן שהרוח הדריכה את שמעון לאיזה זוג וילד הוא צריך לגשת. שמעון ניבא כי יבוא זמן שבו הילד הזה יגרום חלוקה בישראל, כלומר, אלה שיהיו מלאים בגאווה יושפלו, ואלה שישפילו את עצמם ירוממו (מתי כ"ג 12). אני בטוח שמרים לא אהבה את הדבר האחרון ששמעון אמר – שחרב תעבור בליבה של מרים. זאת לא הייתה חרב במובן המילולי, אלא גרוע מכך, שכן היא עתידה לסבול את הייסורים של לראות את בנה האהוב נצלב לנגד עיניה.

 

גַּם אִשָּׁה נְבִיאָה הָיְתָה שָׁם, חַנָּה בַּת פְּנוּאֵל מִשֵּׁבֶט אָשֵׁר, וְהִיא בָּאָה בַּיָּמִים. שֶׁבַע שָׁנִים חָיְתָה עִם בַּעֲלָהּ מֵעֵת בְּתוּלֶיהָ; וְהִיא אַלְמָנָה בַּת שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע שָׁנִים וְלֹא עָזְבָה אֶת הַמִּקְדָּשׁ בְּעָבְדָהּ אֶת אֱלֹהִים בְּצוֹם וְתַחֲנוּנִים יוֹמָם וָלַיְלָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאָה וְהוֹדְתָה לֵאלֹהִים וְדִבְּרָה עַל הַיֶּלֶד בְּאָזְנֵי כָּל הַמְחַכִּים לַגְּאֻלָּה בִּירוּשָׁלַיִם. לְאַחַר שֶׁהִשְׁלִימוּ אֶת הַכֹּל עַל-פִּי תּוֹרַת יהוה, חָזְרוּ לַגָּלִיל, לְנָצְרַת עִירָם. וְהַיֶּלֶד גָּדַל וְהִתְחַזֵּק, מָלֵא חָכְמָה, וְחֶסֶד אֱלֹהִים הָיָה עָלָיו (לוקס ב׳ 36-40).

 

לאחר ששמעון ניבא, אישה יראת אדוני ניגשה ליוסף, מרים וישוע. קראו לה חנה, שמשמעות שמה הוא חסד. לאחר שאיבדה את בעלה, היא הקדישה את חייה במרדף אחר אלוהים, צום ותפילה, מבלי לעזוב את מתחם בית המקדש, אלא היא שירתה את אלוהים באמצעות צום ותחנונים שאלוהים ישלח את המשיח למי שמחפש אותו. שימו לב שההתגלות של המשיח ניתנה רק למי שחיכה בציפייה לבואו של המשיח.

 

הנער ישוע בבית המקדש

 

מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה עָלוּ הוֹרָיו לִירוּשָׁלַיִם בְּחַג הַפֶּסַח. וּבִמְלֹאת לוֹ שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנִים עָלוּ לִירוּשָׁלַיִם כְּמִנְהַג הֶחָג. כְּשֶׁמָּלְאוּ הַיָּמִים שָׁבוּ, אַךְ הַנַּעַר יֵשׁוּעַ נִשְׁאַר בִּירוּשָׁלַיִם וְהוֹרָיו לֹא יָדְעוּ. הוֹאִיל וְחָשְׁבוּ שֶׁהוּא נִמְצָא בַּשַּׁיָּרָה הָלְכוּ כִּבְרַת דֶּרֶךְ יוֹם אֶחָד וְחִפְּשׂוּהוּ בֵּין הַקְּרוֹבִים וְהַמַּכָּרִים, אַךְ כֵּיוָן שֶׁלֹּא מְצָאוּהוּ חָזְרוּ לִירוּשָׁלַיִם לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ. לְאַחַר שְׁלוֹשָׁה יָמִים מְצָאוּהוּ בַּמִּקְדָּשׁ וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּין הַמּוֹרִים, שׁוֹמֵעַ אוֹתָם וְשׁוֹאֵל אוֹתָם; וְכָל שׁוֹמְעָיו הִתְפַּלְּאוּ עַל שִׂכְלוֹ וְעַל תְּשׁוּבוֹתָיו. כַּאֲשֶׁר רָאוּ אוֹתוֹ הוֹרָיו הִשְׁתּוֹמְמוּ. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ: "בְּנִי, לָמָּה עָשִׂיתָ לָנוּ כָּכָה? הִנֵּה אָבִיךָ וַאֲנִי חִפַּשְׂנוּ אוֹתְךָ בִּדְאָגָה רַבָּה." הֵשִׁיב לָהֶם: "לָמָּה חִפַּשְׂתֶּם אוֹתִי? הַאִם לֹא יְדַעְתֶּם כִּי עָלַי לִהְיוֹת בַּאֲשֶׁר לְאָבִי?" אַךְ הֵם לֹא הֵבִינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁדִּבֵּר אֲלֵיהֶם. הוּא יָרַד אִתָּם וּבָא לְנָצְרַת וְהָיָה נִכְנָע לְמָרוּתָם. אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָׁמְרָה אִמּוֹ בְּלִבָּהּ. וְיֵשׁוּעַ הוֹסִיף לִגְדֹּל בְּחָכְמָה וּבְקוֹמָה וּבְחֵן לִפְנֵי אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם (לוקס ב׳ 41-52).

 

לוקס מספק לנו קטע נוסף אודות חייו הצעירים של ישוע. הפעם הוא מספר לנו על אירוע, סביר יותר להניח שהסיפור סופר ללוקס על ידי מרים, בזמן שבו ישוע היה רק בן שתים עשרה. בפסוק 41 כתוב שישוע והוריו עלו לירושלים מדי שנה לחג הפסח. זה היה חגיגה של גאולה מן העבדות של מצרים. חג זה נקרא חג המצות, ונחגג במשך שבוע. היום הראשון של החג נקרא "פסח".

 

רבים מתושבי עיירה אחת היו עושים את המסע ביחד, ומחנים בערב במקומות שונים בדרך. כיוון שההליכה מנצרת לירושלים הייתה בסביבות 118 קילומטרים, לקח מספר ימים להגיע לירושלים, כאשר הנשים והילדים יצאו ראשונים למסע. הגברים הגיעו אליהם במתחם מחנה הלילה הראשון. לאחר שהסתיימה החגיגה, יוסף פגש את מרים במחנה שנקבע מראש רק כדי לגלות שישוע לא היה עם אף אחד מהם. אתה יכול לתאר לעצמך כמה הם היו נסערים? אני בטוח ששניהם האשימו אחד את השני, אתה לא חושב?

אנו קוראים על כמה שיוחנן מעריך את המשיח, ועל הערכתו הנמוכה כלפי עצמו. באותם ימים, רק משרתים בזויים היו מורידים את נעליו של אדם מסוים. יוחנן אומר שהוא לא ראוי אפילו להתיר את שרוך נעליו של האדון. השקפתו על ישוע היא מה שעושה את האיש הזה לכל כך גדול בעיני אלוהים. לעיתים קרובות מנהיג גדול עשוי להתפתות להאמין לדברים הטובים שאנשים אומרים עליו או עליה. דברים כאלה משמשים את האויב כדי לנפח את גאוות המנהיג אם יאמין להם.

 

עם זאת, יוחנן היה קטן מספיק כדי שאלוהים יוכל להשתמש בו. הוא היה נביא ויותר מנביא. הוא לא הלך ל"מכללת נביאי התנ"ך", לא, אלוהים הוביל אותו למדבר השקט שם דיבר איתו ואימן אותו. הייתה לו תשוקה שהייתה ניכרת על ידי אומץ ליבו. הוא עמד מול הורדוס ואמר לו שהוא מבצע ניאוף על ידי נישואים לאשתו של אחיו, הורודיה, ועל כך הוא נאסר בכלא. כמה אנחנו זקוקים לגברים ונשים כאלה בימים החשוכים הללו, המוצפים בשחיתות בקרב המנהיגות. המסר שלו היה חזק ונועז, שנועד לטלטל אנשים מתרדמה רוחנית כדי שיוכלו לראות שהם עבדים לחטא וצריכים לחזור בתשובה ולשנות את דרכיהם.

 

יוחנן זעזע את היהודים, כן, אפילו את המנהיגים הדתיים, בכך שדרש מהם להיטבל. סוג הטבילה שהוא עשה היה קשור בדרך כלל לכניסתם של גולים, גויים (שאינם יהודים) לעם ישראל לאחר גיור. זה תקף את הגאווה היהודית.

 

הם התחילו לחשוב שיוחנן הוא המשיח המובטח. תשובתו הישירה והצנועה של יוחנן הייתה "לא". "אינני ראוי להתיר את שרוך נעליו". יוחנן הרחיק את האנשים מעצמו וסיפר להם על המשיח. כאשר ישוע בא למקום והוטבל, תפקידו של יוחנן היה להעביר את קהילתו לישוע.

 

לְמָחֳרָת רָאָה יוֹחָנָן אֶת יֵשׁוּעַ בָּא לִקְרָאתוֹ. אָמַר יוֹחָנָן: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם. זֶה שֶׁאָמַרְתִּי עָלָיו, 'אַחֲרַי בָּא אִישׁ אֲשֶׁר הוּא כְּבָר לְפָנַי, כִּי קֹדֶם לִי הָיָה'. וַאֲנִי לֹא הִכַּרְתִּיו, אֲבָל לְמַעַן יִגָּלֶה לְיִשְׂרָאֵל בָּאתִי אֲנִי לְהַטְבִּיל בְּמַיִם (יוחנן א׳ 29-31).

 

מעטים הגברים שיכולים לעשות דבר כזה כמו למסור את הקהילה שלהם כאשר יש להם מערך שירות כה עוצמתי. אותה גישה צריכה להיות בלבבות שלנו. המשימה שלנו היא להצביע ולספר לאנשים אחרים על ישוע, וזה מה שיוחנן עשה.

 

יוחנן המטביל לא היה מטיף של בשורת השגשוג. רחוק מכך. הוא לא הבטיח חיים מלאים ניצחון, ברכה מתמשכת והצלחה כלכלית. במונחים של היום, הוא עשוי להיחשב כמטיף הדוק של יום הדין. האם לדעתך היית נמשך למטיף שעשה את הדברים האלה?

 

1) יוחנן ביצע במכוון את הפגישות שלו בשדות פתוחים, הזמין אנשים לשבת על האדמה הקשה, ללא קשר למזג האוויר, אם היה גשום או שמשי.

2) יוחנן לבש בגדים מלוכלכים משיער גמלים, והוא אכל חרקים. הוא בקושי היה ראוי להופעה בציבור או שהיה קל להתחבר אליו, אבל נראה שאנשים היו מסוקרים לגביו.

3) הוא לא היסס להעליב את המאזינים שלו על ידי כך שקרא להם חבורה של ילדי צפעונים וכל הזמן דיבר על המשפט ויום הדין.

4) הוא הביך פקידים בכירים בממשלה על ידי חשיפת סודות פרטיים מביישים שלהם. לא היה אכפת לו מלהיות פופולרי מבחינה חברתית.

 

תשווה בן הדרשות של יוחנן לדרשות שאנו שומעים היום. זה פלא שאנשים בכלל באו לשמוע אותו, אבל הם באו! רוח ה' הייתה עליו, והכינה דור של אנשים שהביאו לעולם את מלכות האלוהים. יוחנן היה קול במדבר שזעזע את תפיסת האמת והצדק של האנשים. כיצד אתה חושב שהיית מגיב אם היית נחשף ללימוד שלו? היו אנשים שהגיעו למסקנה שהוא מטורף, ושאין לו שום דבר חשוב להגיד.

 

הוא הבהיר נקודה חשובה. בעיניהם, יהודי היה פטור ממשפט רק בגלל היחסים המיוחדים שהיו לו עם אלוהים. על פי יוחנן, זה לא היה מספיק להיות צאצא של אברהם. יוחנן המטביל קרא לאנשים ליצור קשר אישי עם אלוהים. הוא הצביע על הדרך אל ישוע, שלא רק הראה לנו את הדרך אל האב, אלא פילס את הדרך בשבילנו כדי שנוכל להיות במערכת יחסים עם האב.

 

תפילה: אלוהים, תן לי את הרגישות לשמוע כשאתה מדבר, ללא קשר במי אתה משתמש כדי לחשוף את האמת שלך. תן לי להסיר במהירות כל דבר בחיים שלי שמחזיק ועוצר אותי מללכת אחריך. עזור לי תמיד להצביע על הדרך אל ישוע כמו עבדך יוחנן.

 

קית' תומאס

דוא"לkeiththomas7@gmail.com :

אתר אינטרנט: www.groupbiblestudy.com