ללימודים נוספים בעברית לחצו כאן

11. Jesus Lord of the Sabbath

11. ישוע הוא אדון השבת

האם היו לך הרבה חוקים שהיית צריך לציית להם בילדותך? האם היו כללים שחשבת שהם לא הוגנים או פשוט סתם טיפשיים? במבט לאחור, האם אתה חושב שהם היו טובים עבורך?

 

גבולות הגזרה של שומרי החוק

 

בתחילת הפרק השישי של הבשורה על-פי לוקס, אנו קוראים על סכסוכים נוספים שישוע המשיח היה צריך לסבול עם הפרושים והסופרים, האליטה הדתית של אותה תקופה. מחשבות אלה שנמסרות לנו מאת לוקס עוזרות לעולי הרגל המאמינים, שכן המאבק שישוע סבל, כלומר המילים, הביקורות והמחלוקות, הם מנת חלקו גם של המאמין הבוגר במשיח. מנקודת מבטו של אלוהים והאופן שבו הוא מכשיר את גוף המשיח, הקהילה, זוהי חוויה נורמטיבית שהשליחים צריכים לעבור אירועים מכוננים שבוחנים ומחדדים את אופיים.

 

אִלּוּ הֱיִיתֶם מִן הָעוֹלָם, הָעוֹלָם הָיָה אוֹהֵב אֶת שֶׁלּוֹ. אֵינְכֶם מִן הָעוֹלָם, כִּי אֲנִי בָּחַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם. מִשּׁוּם כָּךְ הָעוֹלָם שׂוֹנֵא אֶתְכֶם. זִכְרוּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָכֶם: 'עֶבֶד אֵינוֹ גָּדוֹל מֵאֲדוֹנָיו.' אִם אוֹתִי רָדְפוּ, גַּם אֶתְכֶם יִרְדְּפוּ; אִם אֶת דְּבָרִי שָׁמְרוּ, גַּם אֶת דְּבַרְכֶם יִשְׁמְרוּ. וְאֶת כָּל הַדְבָרִים הָאֵלֶּה יַעֲשׂוּ לָכֶם בַּעֲבוּר שְׁמִי, כִּי אֵין הֵם יוֹדְעִים אֶת שׁוֹלְחִי (יוחנן ט״ו 19-21).

 

מאותו הרגע שבו ישוע ריפא את האיש המצורע בלוקס ה' 14, כלומר, מהרגע שישוע אמר למצורע שנרפא להראות לפני הכהונה בירושלים, אנו רואים שהמנהיגות הדתית עוקבת אחרי ישוע מקרוב ומנסה להכפיש את שירותו מול האנשים. חלק מהסיבה להתקפותיהם על המשיח הייתה קנאה שהאנשים נהרו בהמוניהם אליו, אבל חוץ מזה אנחנו רואים גם מלחמה רוחנית. אלה שהתנגדו לישוע בקהילה הדתית האמינו שהם עושים זאת מתוך דאגה לאמת, מתוך רצון לקיים את המערכת הדתית ואת חוקי התורה. הם לא הבינו שכאשר הם בחרו להתנגד לישוע שנשלח על ידי האב, הם למעשה צודדו עם האויב, השטן, שרצה להרוס את ישוע.

 

אנחנו לא צריכים לזלזל בעבודה שהשטן השפיע על האליטה הדתית, ושהפרושים והסופרים בתקופה זו היו כלים שמטרתם הייתה לנסות ולהפחיד את ישוע, ובכך לסכל את עבודתה של מלכות האלוהים. הטעיה דתית היא דבר מאוד עוצמתי. אפילו לשאול השליח, הייתה האשליה שעליו לעשות כל שביכולתו כדי לפגוע בצמיחתה של הקהילה הקדומה, לדוגמא, הוצאתם להורג וניסיון לכפות על המאמינים הראשונים לגדף את שם ישוע (מעשי השליחים כ"ו 9-11). לכל מיני דתות וכתות שונות יש רוח נגדית לזו של אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. כמאמינים, עלינו לצפות לרדיפה מאנשים שהולכו שולל והם משרתים של השטן. עלינו להיות זהירים בתגובתנו לסכסוך, כי האנשים הם אף פעם לא האויבים שלנו. אנחנו במלחמה רוחנית עם אויב בלתי נראה. אנחנו לא נלחמים נגד בשר ודם אלא נגד רשויות ושררות.

 

לפני שנתעמק בפסוקים אלו, יהיה טוב שנבין את מערכת החוקים המורכבת הזו שהתפתחה עם השנים. שיטת חוקי התורה התפתחה במשך מאות שנים עד כדי כך שהיא הפכה להיות מאוד מסובכת. היא הייתה מעבר למצוות שניתנו בתחילה למשה. למעשה, היו חוקים בתוך החוקים עצמם. זה הגיע לנקודה שישוע התייחס למערכת הדתית שלהם כאל מעמסה כבדה, שכן כאשר דיבר על הפרושים הוא אמר:

 

הֵם קוֹשְׁרִים מַשָּׂאוֹת כְּבֵדִים וּמַעֲמִיסִים אוֹתָם עַל שִׁכְמֵי הָאֲנָשִׁים, אַךְ אֵינָם רוֹצִים לְהָנִיעַ אוֹתָם אַף בְּאֶצְבָּעָם (מתי כ״ג 4).

 

כיצד הפכה מערכת החוקים והמצוות הללו לכל כך מורכבת? על מנת להבין זאת חשוב לזכור שלאחר כל כך הרבה שנים של עבודת אלילים ואחרי שהמלך מנשה הקריב את בנו בפולחן לאל שקרי בשם מולך (מלכים ב' כ"א 5-7, מלכים ב' י"ח 17), אלוהים היה צריך לשפוט את עם ישראל שהיה חסר אמונה. בשנת 586 לפנה"ס, הוא הרשה לבבל לכבוש את ממלכת יהודה, העם כולו גורש לבבל והיה צריך לשרת את מלך בבל במשך שבעים שנה (ירמיהו כ"ה 9-11).

 

בזמן שבני ישראל היו בבבל, הם "חזרו לעצמם", וכמו הבן האובד בלוקס פרק ט"ו, הם בחנו את דרכיהם ושאלו את השאלות הקשות; מדוע אלוהים הרשה לבבל לשעבד אותם? בצדק, הם הגיעו למסקנה שהם נמצאים במקום הזה מפני שהם עבדו עבודה זרה ולא קיימו את המצוות של אלוהים. מורים בתקופה ההיא התחילו לבנות גדר סביב מצוות אלוהים, כדי שבמידה והם יפרצו את הגדר, הם לא יעברו על המצוות ויביאו על עצמם עוד משפט. הסופרים הפכו למפרשים ומורים של החוקים. בקנאותם להגן על התורה, הם הוסיפו לדרישותיה, כך שאם אלוהים קבע שאסור לך לעבוד בשבת, הם החלו להגדיר את משמעות המילה 'לעבוד' על ידי הוספה על דבר אלוהים.

 

לעיתים קרובות, אלוהים משתמש בחוויות קשות בחיינו כדי להחזיר אותנו אליו. האם הגדלת הכמות והפרטים של החוקים יכולה לשנות את הלב? מה אתה חושב?

 

עם זאת, המצווה של אלוהים לא לעבוד הייתה פשוטה:

 

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ (שמות כ׳ 8-11).

 

משמעות המילה שבתון בעברית, היא להפסיק או לנוח, כלומר לא לעבוד; זה הכול! אם אלוהים אמר שבני ישראל לא יעבדו בשבת, מה הייתה המשמעות של זה? כיצד אלוהים מגדיר את המושג עבודה? שלושים ותשעה פעולות בסיסיות נקבעו על-ידי פרשני התורה, וביניהם היו לקצור, לעמר, לדוש (להפריד את המוץ מהדגן) ולהכין ארוחה. הגדר לא נעצרה שם. בחוקים הרבניים נקבע שהליכה למרחק של יותר מ-900 מטר נחשבת עבודה, בדרך כלל נקראת כ"דרך תחום שבת" (מעשי השליחים א' 12). עם זאת, במידה ואדם השאיר באותו מקום מזון מראש, הוא יכול ללכת עוד 900 מטר, מכיוון שהמקום שבו הוא השאיר את מזונו הפך לביתו. יחד עם המרחק שאדם יכול ללכת, הסופרים החליטו שאי אפשר לסחוב משקל בשבת, כל דבר ששקל יותר משתי תאנים מיובשות הוגדר כמשקל. אפילו היום, אם אתה נמצא במלון בישראל ביום שבת, עליך להיזהר באיזה מעלית אתה נמצא, כי בדרך כלל לפחות אחת מהמעליות מופעלת באופן אוטומטי, ועוצרת בכל קומה כדי שלא תפר את השבת על ידי לחיצה על כפתור המעלית לקומה שלך (מעלית שבת). כשסנדי ואני התגוררנו בישראל לזמן קצר, לפעמים היינו יוצאים לטיול בשבת. חיינו בקהילה יהודית אורתודוקסית, והבחנו בסרטים קשורים בכל השכונה, בדומה לסרטים בזירת פשע. הוסבר לנו שמדובר בעירוב - מרחק ממופה עבור אלה שיוצאים לטיול בשבת, כדי שיידעו את האורך המותר לטיול בשבת.

 

בתלמוד עשרים וארבעה פרקים מתמקדים במצוות שבת, כולל דיון בהשלכות של ״לא לעבוד״ בשבת. הסופר לא יכל לשאת את העט שלו, החייט לא יכל לשאת את המחט שלו, והתלמיד לא יכל לשאת את ספריו. אסור היה לרכוש או למכור שום דבר. לא יכולת לעשות אמבטיה מהחשש שמים שטפטפו על הרצפה יגרמו לך לנקות את הרצפה. לא ניתן היה להדליק אש על הכיריים, כדי שאף אחד לא יבשל. (כיום, אצל דתיים או אפילו מסורתיים יש "פלטת שבת" שמותר להם להשאיר אותה דולקת כדי לשמור על החום של ארוחת השבת.)

 

השבת נהפכה להיות היום הגרוע ביותר בשבוע עבור יהודים רגילים. זה כל כך הגביל אותם, כך שאף אחד לא יכל לעשות שום דבר בשבת. הבעיה הייתה שההגדרות והגדרות החלו להאפיל על האנשים שעליהם הם נועדו להגן. "כשזה קורה, אנחנו כבר לא מתמודדים עם בעיות הליבה של שכרות וניאוף. במקום זה, אנחנו נלחמים בקרבות מדומים על הגדרות חדשות שאנחנו הקמנו. עכשיו החוקים החדשים הופכים לשדות הקרב החשובים באמת. בקרוב נבדוק את האורתודוקסיה של אדם מסוים לפי מידת הכבוד שלו לגדרות", אמר הפרשן ויליאם קולמן.

 

הסכסוך בנוגע ליום השבת

 

בשני הקטעים הבאים, לוקס מראה לנו שישוע תוקף את כל הכללים הנוספים שאלוהים מעולם לא ציווה עליהם לשמור.

 

בַּשַּׁבָּת הַשְּׁנִיָּה לִסְפִירַת הָעֹמֶר בְּעָבְרוֹ בִּשְׂדוֹת קָמָה קָטְפוּ תַּלְמִידָיו שִׁבֳּלִים וּלְאַחַר שֶׁמָּלְלוּ אוֹתָן בִּידֵיהֶם אָכְלוּ. אָמְרוּ אֲחָדִים מִן הַפְּרוּשִׁים: "מַדּוּעַ אַתֶּם עוֹשִׂים מַה שֶּׁאָסוּר בְּשַׁבָּת?" הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "הַאִם לֹא קְרָאתֶם מַה שֶּׁעָשָׂה דָוִד כַּאֲשֶׁר רָעַב הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ? הֲרֵי נִכְנַס אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים וְלָקַח אֶת לֶחֶם הַפָּנִים, שֶׁאֵינוֹ מֻתָּר לַאֲכִילָה אֶלָּא לַכֹּהֲנִים בִּלְבַד, אָכַל וְגַם נָתַן לַאֲנָשָׁיו." הוֹסִיף וְאָמַר לָהֶם: "בֶּן-הָאָדָם הוּא אֲדוֹן הַשַּׁבָּת" (לוקס ו׳ 1-5).

 

הפסקה מתחילה בכך שהוא אומר לנו שהסכסוך הזה התקיים ביום השבת. אנחנו רואים שהפרושים מרגלים אחרי התלמידים וישוע בזמן שהם מתהלכים בשדות התבואה. אני תוהה אם הפרושים עברו את מגבלת ההליכה שלהם של 900 מטר? המשנה פירטה שלוש מתוך שלושים ותשע הבהרות בנוגע לעבודה: "לקצור... לעמר, לדוש" (מסכת שבת 7 ב'). כשהתלמידים קטפו את השיבולים, הם קצרו. כאשר הם מללו אותן בידיהם, הם עמרו ודשו התבואה. פעולות אלה שהתבצעו על ידי התלמידים היו אסורים על ידי "שומרי גבולות הגזרה של הגדר" הנוקשים.

 

ישוע דאג לעמו. מנקודת מבטו, הסופרים והפרושים היו כה להוטים לקיים את החוקים ולשמור על הגדר סביב החוקים הללו, שהם נכשלו בלהבין או להרוויח מהרוח של אותם כללים. הוא סירב להיות כבול על ידי התוספות שלהם, וזה מה שהוביל אותו לעימות עם האליטה הדתית. אלוהים נתן להם את יום השבת כזמן מנוחה, אבל הפרושים והסופרים יצרו מערכת של כללים כדי לבסס גאולה שהיא תוצר של שמירת החוקים. אנשיו של ישוע הפרו את חוק מספר 146, סעיף 42, שורה 4, תת סעיף 16, של חוק הגנת השבת (צ'אק סווינדול). ישוע היה צריך לשבור את הגדר שלהם!

 

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהוָה מָחָר: אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה: הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: עַד-אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֺתַי וְתוֹרֹתָי. רְאוּ כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי (שמות ט״ז 23-30).

 

אבל מדוע יום השבת והמנוחה היה כל כך חשוב לאלוהים? למה אלוהים הציג את המצווה הזו מלכתחילה?

 

אלוהים לא מחפש רובוטים. הוא נתן לנו בנדיבות לפחות יום אחד בשבוע לנוח, להירגע ולהבריא. במקור, זה ניתן כברכה, כלומר, כדי להגן על האדם ולאפשר לו זמן של מנוחה והתחדשות. כמה שאנחנו צריכים את זה בתרבות שלנו היום! צריך להיות יום מוגדר שבו נוכל לא רק להזין את הגוף שלנו, אלא גם את הנפש שלנו ונעשה הפסקה מן העבודה השוחקת. מאחר ואלוהים יצר את האדם, אלוהים יודע ומכיר בצורך של האנושות לנוח. תמיד היו אנשים שרצו שאחרים יעבדו עבורם שבעה ימים בשבוע ללא הפסקה. דעתו של אלוהים לגבי השבת לעמו הייתה איתנה. השבת ניתנה לאדם לנוח, לא להיפך, כלומר, האדם נוצר עבור השבת. השבת לא ניתנה רק כברכה עבור העם, אלא היא גם סמל של משהו עמוק יותר.

 

מנוחת השבת לעם אלוהים

 

ישוע בעצמו אמר:

 

בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה. קְחוּ עֲלֵיכֶם אֶת עֻלִּי וְלִמְדוּ מִמֶּנִּי, כִּי עָנָו אֲנִי וּנְמוּךְ רוּחַ; תִּמְצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, כִּי עֻלִּי נָעִים וְקַל מַשָּׂאִי" (מתי י״א 28-30).

 

האלוהים שלנו משתוקק לקרב אותנו אליו. בני ישראל לא הבינו את ליבו של אלוהים כלפיהם. לא היה להם שום ערך בלהקדיש יום בשבוע לדרוש את אלוהים, כי איך הם ירוויחו מזה? השבת הייתה הרבה יותר מסתם יום מנוחה. יום זה ניבא את העתיד להתרחש, כמו שאלוהים נח מששת ימי העבודה שלו בבריאת העולם, תהיה מנוחה רוחנית בשבת. זכור כי לאורך סיפורי התנ"ך, אלוהים עשה כל כך הרבה דברים עבור עם ישראל ששימשו צל של ההגשמה שתקרה כאשר המשיח יתהלך על הארץ. שאול השליח מדבר על העיקרון זה שאנו רואים בתנ"ך:

 

מַה שֶּׁקָּרָה לָהֶם הָיָה לֶקַח לְדֻגְמָה וְזֶה נִכְתַּב כְּדֵי לְהַזְהִיר אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר קִצֵּי הָעוֹלָמִים הִגִּיעוּ אֵלֵינוּ (הראשונה אל הקורינתים י׳ 11).

 

מצרים הייתה מעין מעצמה עולמית שבה אנו חיים היום כזרים וכעולי רגל. פרעה היה סוג של שטן, אותו אחד שהטיל נטל כבד על גבם של בני ישראל. משה היה סוג של מושיע, ישוע, שיבוא להציל אותם משוק העבדים של השטן. כבש הפסח היה סוג של הקורבן שהחליף את שה האלוהים, שבא לשאת את חטאת העולם. הדם של כבש היה צריך להיות ממוקם במשקוף ועל שני צדי הדלת, ובכך יצר צלב שהיום עוצר את מלאך המוות מלהיכנס לבית חיינו. עמוד האש שנתן להם אור בזמן שהם צעדו בלילה, היה סוג של אור העולם, ישוע. הסלע שנפגע היה סוג של הצליבה שהביאה מים חיים לעולם. אנחנו יכולים לתת אינספור דוגמאות להקבלה הזו. השבת סימלה משהו שאלוהים יעשה כאשר יוזם הברית החדשה יכנס לתמונה.

בדיוק כמו שהפסח מן השעבוד של פרעה דיבר אלינו על ישוע שמושיע אותנו מן השעבוד של החטא, השבת מדברת על מנוחת השבת שמבוססת על ישועה כתוצאה ממעשים, שהרי אין ישועה כזאת באמת. הסופר של אל העברים בברית החדשה מגדיר זאת כך:

 

לָכֵן, בְּעוֹד עוֹמֶדֶת הַהַבְטָחָה לְהִכָּנֵס אֶל מְנוּחָתוֹ, רָאוּי לָנוּ לַחֲשֹׁשׁ שֶׁמָּא יִמָּצֵא אִישׁ מִכֶּם מְאַחֵר לְהִכָּנֵס. הֲרֵי גַּם אֲנַחְנוּ הִתְבַּשַּׂרְנוּ כְּמוֹהֶם, אַךְ הַדָּבָר שֶׁנִּשְׁמַע לֹא הוֹעִיל לָהֶם מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הִתְמַזֵּג עִם אֱמוּנָה בְּקֶרֶב הַשּׁוֹמְעִים. אֲנַחְנוּ הַמַּאֲמִינִים נִכְנָסִים לַמְּנוּחָה, כְּשֵׁם שֶׁאָמַר, "אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם-יְבֹאוּן אֶל-מְנוּחָתִי",אַף כִּי מֵהִוָּסֵד תֵּבֵל הֻשְׁלְמוּ הַמַּעֲשִׂים, שֶׁכֵּן בְּמָקוֹם אֶחָד הוּא אוֹמֵר עַל הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, "וַיִּשְׁבֹּת אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ." וְכָאן שׁוּב, "אִם-יְבֹאוּן אֶל-מְנוּחָתִי." וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ אֲשֶׁר נוֹתָר לָהֶם לְהִכָּנֵס אֵלֶיהָ וְאֵלֶּה שֶׁהִתְבַּשְּׂרוּ בָּרִאשׁוֹנָה לֹא נִכְנְסוּ בִּגְלַל הַמְּרִי, שׁוּב יָעַד יוֹם מְסֻיָּם -- הַיּוֹם -- בְּאָמְרוֹ בְּפִי דָּוִד כַּנֶּאֱמָר לְעֵיל, וְזֹאת לְאַחַר זְמַן רַב, "הַיּוֹם אִם-בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, אַל-תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם." אִלּוּ הֱבִיאָם יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמְּנוּחָה, לֹא הָיָה מְדַבֵּר אַחֲרֵי כֵן עַל יוֹם אַחֵר. לְפִיכָךְ נוֹתְרָה מְנוּחַת שַׁבָּת לְעַם אֱלֹהִים. הֵן הַנִּכְנָס אֶל מְנוּחָתוֹ גַּם הוּא שָׁבַת מִמְּלַאכְתּוֹ, כְּמוֹ הָאֱלֹהִים מִשֶּׁלּוֹ. לָכֵן נַחְתֹּר נָא לְהִכָּנֵס אֶל הַמְּנוּחָה הַהִיא, פֶּן יִכָּשֵׁל אִישׁ וְיִהְיֶה לְמַמְרֶה כְּמוֹהֶם (אל העברים ד׳ 1-11).

 

הכותב של אל העברים אומר שעצם העובדה שיהושע הוביל את בני ישראל לארץ כנען, לא סיפקה להם את המנוחה האמיתית, מכיוון שהמנוחה האמיתית של אלוהים מגיעה רק באמצעות ישוע המשיח. הזכייה בארץ כנען הייתה רק סוג צל של מה שישוע עתיד לעשות, כדי להביא את כל מי שנמצא תחת הברית החדשה למנוחתו.

 

הצורך מתעלה על החוקים – השבת נבראה לאדם, ולא האדם נברא לשבת

 

הנה דוגמה לאירוע בתנ"ך המדגים שרוח החוק חשובה יותר מהחוק עצמו. ישוע התייחס לפסקה זו למטה כאשר הוא ענה לפרושים בלוקס ו' 3-5. כאשר הוא הסביר מדוע מותר לתלמידיו לקטוף ולאכול מן התבואה בשבת, ישוע הזכיר להם שכאשר דוד נמלט משאול עם קבוצת אנשים שהלכו אחריו, הוא היה רעב, ואכל לחם קדוש שרק לכהנים היה מותר לאכול ממנו;

 

וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן וַיֶּחֱרַד אֲחִימֶלֶךְ לִקְרַאת דָּוִד וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ. וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן הַמֶּלֶךְ צִוַּנִי דָבָר וַיֹּאמֶר אֵלַי אִישׁ אַל יֵדַע מְאוּמָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחֲךָ וַאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי אֶל-מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי. וְעַתָּה מַה יֵּשׁ תַּחַת יָדְךָ חֲמִשָּׁה לֶחֶם תְּנָה בְיָדִי אוֹ הַנִּמְצָא. וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי: כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה. וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ כִּי אִם אִשָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם בְּצֵאתִי וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ: וְהוּא, דֶּרֶךְ חֹל וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי. וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ: כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי יְהוָה לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ (שמואל א׳ פרק כ״א 2-7).

 

הלחם שהוזכר כאן הוא "לחם הפנים." הלחם היה מקודש. כאשר הכהנים הוחלפו, הורשה להם לאכול מן הלחם כחלק מצרכי המחיה שלהם. למרות שהכהנים חלקו את הלחם עם דוד ואנשיו, הוא נועד אך ורק לכהנים. הכהן ציית למצווה נעלה יותר על ידי שיתופו עם האנשים הנזקקים. מכיוון שמדובר בהוראת אלוהים לכהנים על שירותם המסור, שאלו הכהנים את דוד האם אנשיו נקיים מבחינה טקסית.

 

אנו קוראים על כמה שיוחנן מעריך את המשיח, ועל הערכתו הנמוכה כלפי עצמו. באותם ימים, רק משרתים בזויים היו מורידים את נעליו של אדם מסוים. יוחנן אומר שהוא לא ראוי אפילו להתיר את שרוך נעליו של האדון. השקפתו על ישוע היא מה שעושה את האיש הזה לכל כך גדול בעיני אלוהים. לעיתים קרובות מנהיג גדול עשוי להתפתות להאמין לדברים הטובים שאנשים אומרים עליו או עליה. דברים כאלה משמשים את האויב כדי לנפח את גאוות המנהיג אם יאמין להם.

 

עם זאת, יוחנן היה קטן מספיק כדי שאלוהים יוכל להשתמש בו. הוא היה נביא ויותר מנביא. הוא לא הלך ל"מכללת נביאי התנ"ך", לא, אלוהים הוביל אותו למדבר השקט שם דיבר איתו ואימן אותו. הייתה לו תשוקה שהייתה ניכרת על ידי אומץ ליבו. הוא עמד מול הורדוס ואמר לו שהוא מבצע ניאוף על ידי נישואים לאשתו של אחיו, הורודיה, ועל כך הוא נאסר בכלא. כמה אנחנו זקוקים לגברים ונשים כאלה בימים החשוכים הללו, המוצפים בשחיתות בקרב המנהיגות. המסר שלו היה חזק ונועז, שנועד לטלטל אנשים מתרדמה רוחנית כדי שיוכלו לראות שהם עבדים לחטא וצריכים לחזור בתשובה ולשנות את דרכיהם.

 

יוחנן זעזע את היהודים, כן, אפילו את המנהיגים הדתיים, בכך שדרש מהם להיטבל. סוג הטבילה שהוא עשה היה קשור בדרך כלל לכניסתם של גולים, גויים (שאינם יהודים) לעם ישראל לאחר גיור. זה תקף את הגאווה היהודית.

 

הם התחילו לחשוב שיוחנן הוא המשיח המובטח. תשובתו הישירה והצנועה של יוחנן הייתה "לא". "אינני ראוי להתיר את שרוך נעליו". יוחנן הרחיק את האנשים מעצמו וסיפר להם על המשיח. כאשר ישוע בא למקום והוטבל, תפקידו של יוחנן היה להעביר את קהילתו לישוע.

 

לְמָחֳרָת רָאָה יוֹחָנָן אֶת יֵשׁוּעַ בָּא לִקְרָאתוֹ. אָמַר יוֹחָנָן: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם. זֶה שֶׁאָמַרְתִּי עָלָיו, 'אַחֲרַי בָּא אִישׁ אֲשֶׁר הוּא כְּבָר לְפָנַי, כִּי קֹדֶם לִי הָיָה'. וַאֲנִי לֹא הִכַּרְתִּיו, אֲבָל לְמַעַן יִגָּלֶה לְיִשְׂרָאֵל בָּאתִי אֲנִי לְהַטְבִּיל בְּמַיִם (יוחנן א׳ 29-31).

 

מעטים הגברים שיכולים לעשות דבר כזה כמו למסור את הקהילה שלהם כאשר יש להם מערך שירות כה עוצמתי. אותה גישה צריכה להיות בלבבות שלנו. המשימה שלנו היא להצביע ולספר לאנשים אחרים על ישוע, וזה מה שיוחנן עשה.

 

יוחנן המטביל לא היה מטיף של בשורת השגשוג. רחוק מכך. הוא לא הבטיח חיים מלאים ניצחון, ברכה מתמשכת והצלחה כלכלית. במונחים של היום, הוא עשוי להיחשב כמטיף הדוק של יום הדין. האם לדעתך היית נמשך למטיף שעשה את הדברים האלה?

 

1) יוחנן ביצע במכוון את הפגישות שלו בשדות פתוחים, הזמין אנשים לשבת על האדמה הקשה, ללא קשר למזג האוויר, אם היה גשום או שמשי.

2) יוחנן לבש בגדים מלוכלכים משיער גמלים, והוא אכל חרקים. הוא בקושי היה ראוי להופעה בציבור או שהיה קל להתחבר אליו, אבל נראה שאנשים היו מסוקרים לגביו.

3) הוא לא היסס להעליב את המאזינים שלו על ידי כך שקרא להם חבורה של ילדי צפעונים וכל הזמן דיבר על המשפט ויום הדין.

4) הוא הביך פקידים בכירים בממשלה על ידי חשיפת סודות פרטיים מביישים שלהם. לא היה אכפת לו מלהיות פופולרי מבחינה חברתית.

 

תשווה בן הדרשות של יוחנן לדרשות שאנו שומעים היום. זה פלא שאנשים בכלל באו לשמוע אותו, אבל הם באו! רוח ה' הייתה עליו, והכינה דור של אנשים שהביאו לעולם את מלכות האלוהים. יוחנן היה קול במדבר שזעזע את תפיסת האמת והצדק של האנשים. כיצד אתה חושב שהיית מגיב אם היית נחשף ללימוד שלו? היו אנשים שהגיעו למסקנה שהוא מטורף, ושאין לו שום דבר חשוב להגיד.

 

הוא הבהיר נקודה חשובה. בעיניהם, יהודי היה פטור ממשפט רק בגלל היחסים המיוחדים שהיו לו עם אלוהים. על פי יוחנן, זה לא היה מספיק להיות צאצא של אברהם. יוחנן המטביל קרא לאנשים ליצור קשר אישי עם אלוהים. הוא הצביע על הדרך אל ישוע, שלא רק הראה לנו את הדרך אל האב, אלא פילס את הדרך בשבילנו כדי שנוכל להיות במערכת יחסים עם האב.

 

תפילה: אלוהים, תן לי את הרגישות לשמוע כשאתה מדבר, ללא קשר במי אתה משתמש כדי לחשוף את האמת שלך. תן לי להסיר במהירות כל דבר בחיים שלי שמחזיק ועוצר אותי מללכת אחריך. עזור לי תמיד להצביע על הדרך אל ישוע כמו עבדך יוחנן.

 

קית' תומאס

דוא"לkeiththomas7@gmail.com :

אתר אינטרנט: www.groupbiblestudy.com