ללימודים נוספים בעברית לחצו כאן

10. Jesus Calls Levi the Tax Collector

10. ישוע קורא ללוי המוכס

תאר לעצמך שהיית נבחר על ידי ישוע להיות תלמידו וללכת אחריו. כיצד היית מרגיש? מה היו תחושותיך, מחשבותיך או חששותיך בעודך מתחיל את המסע עם ישוע?

 

בשלב זה, לוקס מציג בפנינו את ההתחזקות של האליטה הדתית נגד השירות של ישוע. עלינו להזכיר לעצמנו שאנו נמצאים במלחמה קוסמית בין כוחות האל לבין כוחות השטן, נסיך החושך. במלחמה זו, האויב ישתמש באנשים דתיים כדי להשחית או להחניק את הקריאה ואת הצמיחה של אלה שנשדדו ממחנה האויב (מתי ט"ז 18). בכל פעם שיש תצוגה, פעולה או מהלך שמקדם את מלכות האלוהים, תמיד תהיה תגובה נגדית על ידי כוחות החושך הנשלטים על ידי השטן. בלימוד האחרון שלנו, ישוע אמר לאיש שנרפא מצרעת ללכת ולהיות עדות לכהונה בבית המקדש בירושלים. אנו יוצאים מנקודת הנחה שהוא עשה זאת, אם כי מרקוס מספר לנו שהוא התחיל לספר לאנשים בכל מקום אליו הגיע, מה שהוביל לכך שישוע לא יכל להיכנס לעיר בגלל ההמונים (מרקוס א' 45). עדותו של האיש המצורע שנרפא גורמת לאנשים דתיים לחפש בנרות הזדמנות לצאת נגד ישוע.

 

בְּצֵאתוֹ אַחֲרֵי כֵן רָאָה מוֹכֵס יוֹשֵׁב בְּבֵית הַמֶּכֶס וּשְׁמוֹ לֵוִי. אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "לֵךְ אַחֲרַי". הוּא קָם, עָזַב אֶת הַכֹּל וְהָלַךְ אַחֲרָיו. בְּבֵיתוֹ עָרַךְ לֵוִי מִשְׁתֶּה גָדוֹל, וְקָהָל רַב שֶׁל מוֹכְסִים וַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים הָיוּ מְסֻבִּים עִמָּהֶם. אַךְ הַפְּרוּשִׁים וְסוֹפְרֵיהֶם רָטְנוּ וְאָמְרוּ לְתַלְמִידָיו: "מַדּוּעַ אַתֶּם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים עִם הַמּוֹכְסִים וְהַחוֹטְאִים?" הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "לֹא הַבְּרִיאִים צְרִיכִים לְרוֹפֵא, אֶלָּא הַחוֹלִים. לֹא בָּאתִי לִקְרֹא אֶת הַצַּדִּיקִים לִתְשׁוּבָה, כִּי אִם אֶת הַחוֹטְאִים (לוקס ה׳ 27-32).

 

לאחר שישוע ריפא את האיש המשותק בכפר נחום, הוא יצא מהבית וראה מוכס בשם לוי יושב בבית המכס. בתקופתו של ישוע, הממשלה הרומית שלטה בארץ והטילה מס כבד על האוכלוסייה. כפר נחום, שהיה ממוקם בצפון מערב הכנרת, היה מקום אסטרטגי לגבות מיסים על עגלות ואנשים שנסעו דרומה לכיוון מצרים מדמשק בסוריה. הרומאים גבו מיסים על ידי מכירת זכיינות למציע הגבוה ביותר עבור הזכות להטיל מס על שטח מסוים. יהודים חסרי מצפון שהתפשרו על הערכים שלהם, שילמו לממשלה הרומית סכום מסוים מידי חודש עבור האזור. הם היו מרוויחים כסף על ידי גביית מיסים גבוהים יותר ממה שהממשלה הרומית דרשה. כדי לקנות את הזיכיון, אדם היה צריך למכור את אדמתו. מעשה זה עבור יהודי, היה שווה ערך למה שעֵשָׂו עשה כאשר הוא מכר את הבכורה שלו ליעקב עבור קערה של נזיד (בראשית כ"ה 29-34). לפי החשיבה והתפיסה היהודית, זו הייתה התנהגות בוגדנית. הם מכרו את עצמם לאויב, דחו את נחלתם, לא רק לעצמם אלא גם לילדיהם, ובכך גם דחו את אלוהים.

 

למיסים היו שתי קטגוריות. ראשית, היו מיסים קבועים, שבדרך כלל נקראו מיסי גולגולת, שאותם אנשים היו צריכים לשלם רק בשביל האוויר שהם נשמו. היה מס קרקע, שכלל עשרה אחוזים מכל הדגן, היין והשמן, והיה מס הכנסה של אחוז אחד מכל הרווחים. בנוסף לכך, הייתה קטגוריה נוספת של מיסים, שעסקה בייבוא, ייצוא ותשלום אגרה עבור שימוש בכבישים, אשר אפשרה למוכסים לשדוד לאור יום את אלה שעברו בדרכם. גביית מס עבור עגלות הייתה מחושבת לפי כמות הגלגלים שהיו לעגלה. אם לנוסעים ולסוחרים לא הייתה יכולת לשלם את המס, המוכס השאיל להם את הכסף ב-50% ריבית או יותר, ובכך הכניס אותם לחובות.

 

הפרשן ר. קנט היוז אומר לנו:

 

התלמוד סיווג אותם [את גובי המיסים] כשודדים (סנהדרין כ"ב). שלא במפתיע, לעיתים קרובות הם התרועעו עם בריונים ואוכפים - חלאות החברה היהודית. כנות הייתה כל כך נדירה במקצוע זה, שסופר רומאי כתב בתדהמה שהוא ראה פעם אנדרטה על שם מוכס ישר וכנה. מוכסים יהודים היו בקלות האנשים השנואים ביותר בחברה העברית – טפילים עשירים ובזויים. הם היו באותה קטגוריה עם "גזלנים, רשעים, נואפים" (לוקס י"ח 11), עם זונות (מתי כ"א 31) ועם גויים פגאניים (מתי י"ח 17). הם לא רק היו שנואים בגלל הגניבה שלהם, אלא גם מפני שהם היו המשרתים של הרומאים. גובי המיסים לא יכלו לשמש כעדים בבית-המשפט והוחרמו מבתי-הכנסת. לוי וחבריו השפלים היו בדרגת השפל הנמוכה ביותר.

 

לוי היה מוכס. מאוחר יותר בסדרת הלימוד שלנו, כשנגיע לפרק שמונה עשרה, נכיר מוכס ראשי, שניהל כמה אנשים בבית המכס כמו לוי. האנשים הקדמיים בדוכני המס המקומיים היו הפנים שפגשת כשהיית צריך לעבור בחלק זה של השטח. המוכסים בבתי המכס היו קשורים לאותם אנשים שישברו את רגליהם של אלה שלא ישלמו. הם היו המאפיה של היום, בעודם לוקחים שוחד ומבצעים כל מיני פעולות של סחטנות. נאמר לנו על ידי לוקס שכאשר ישוע ניגש אל בית המכס, הוא ראה את לוי (פס' 27). מילה יוונית זו שמתורגמת כראה היא המילה תיאומאי. פירוש המילה היא לתהות או להביט במבט מהורהר, התבוננות בחפץ בכוונה להבין אותו כהלכה ובפרטי פרטים. מילה זו מתארת את יכולתו של ישוע לראות את האדם הפנימי (שמואל א ט"ז, 7).

 

מה אתה חושב שישוע ראה באותו היום בלוי? כאשר אלוהים רוצה להשתמש בגבר או אישה, איזה סוג של תכונות פנימיות הוא מחפש?

 

האדון ראה משהו בליבו של לוי שמשך אותו אליו, כלומר סוג של חור בלב שיגרום לו להיות שליח טוב כאשר הוא יפנה אל האדון וייסלחו לו חטאיו. האדון רואה את מה שאנחנו מבפנים - את האופי שלנו - את הישות הפנימית שלנו, את הרוח שלנו. אנחנו עשויים להיראות מושלמים מבחינה חיצונית, אבל איך אנחנו נראים מבפנים? כאשר הוא מתח ביקורת על הפרושים וסופריהם, הוא סיפר להם מה הוא ראה ״...וְאִלּוּ תּוֹכָם מָלֵא עַצְמוֹת מֵתִים וְכָל טֻמְאָה... אֲבָל בִּפְנִים מְלֵאֵי צְבִיעוּת וְעָוֶל״ (מתי כ״ג 27-28). כאשר אנחנו מהרהרים על כך שאלוהים רואה את כל מה שאנחנו באדם הפנימי, אנחנו לא צריכים תמיד לחשוב על כך באופן שלילי, כי כאשר ראה ישוע את נתנאל, אמר לו, "הִנֵּה בֶּאֱמֶת בֶּן יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בּוֹ מִרְמָה" (יוחנן א׳ 47). ישוע רואה שווי וערך בנו, גם כאשר אנחנו מעריכים את עצמו בצורה בלתי סבירה, הוא רואה מעבר למי שאנחנו היום אל מי שנהיה בו בעתיד. הוא ראה את הרעב בחייו של לוי ובחר בו לקבל את חסדו.

 

ישוע אמר ללוי, "לֵךְ אַחֲרַי". זה היה עד כדי כך פשוט. אנחנו לא יודעים מה התרחש לפני כן בליבו של לוי, אבל סביר להניח שהוא הקשיב לדרשה שישוע נתן בדיוק על הגבעות שבהן בית המכס שלו היה ממוקם. כיצד לוי קיבל את הקריאה? הוא בטח היה בהלם מוחלט! לוי מעולם לא ראה את עצמו כאדם ראוי להיקרא על ידי אלוהים. הוא ראה את עצמו כבלתי נסלח ומוכתם לעד בחטאיו, בכך ששירת את האויב הרומי נגד עמו. מה המושיע ראה בו? ישוע קרא לו לעבור מאורח חיים חוטא לחיים של סיפוק ושמחה. לוי הגיע לנקודה בחייו שהוא היה מודע לריקנות הפנימית שבו. לפתע, נפתחה בפניו דרך להתקדם! ההזמנה של ישוע הכילה כל כך הרבה באותן מילים פשוטות; "לך אחרי." משמעות הקריאה שלו הייתה קבלה והבטחה לחיים חדשים. ישוע ראה משהו בלוי שהיה בעל ערך; כתוצאה מכך, הוא בחר אותו!

 

הוא "קָם, עָזַב אֶת הַכֹּל וְהָלַךְ אַחֲרָיו" (פס' 28). בואו נחשוב על זה לרגע. לוי עשה הפסקה מחייו הקודמים. נקודת המפנה לעבר ישוע הייתה רגע מכריע, שבו הוא קיבל קריאה ספציפית לעזוב את הקריירה שלו וללכת אחרי המשיח במערכת יחסים חונכת. לא היה שום סיכוי לחזור אחורה אם זה לא יסתדר. הוא ידע את זה, שכאשר הוא עזב והתרחק מבית המכס שלו, מישהו אחר ייקח במהירות את הזיכיון. התלמידים האחרים שהיו דייגים תמיד יכלו לחזור לדוג, ולמשך בוקר אחד הם באמת עשו זאת (יוחנן כ"א 3), אבל עבור לוי, פעולה זו מעולם לא הייתה אפשרית. אם אי-פעם היה אדם לא מקובל, לוי היה אותו אדם, אך עם זאת ישוע הפך את החוטא הראשי הזה לשליח.

 

אלה שהיו עדים לקריאתו של לוי היו מזועזעים מכך שישוע התחבר עם מישהו כה שפל ובזוי. תודה לאל שהוא עשה זאת! לכל מי שנמצא בלב הסערה כלומר, כל מי שחושב שהוא אינו ראוי לחסד, יש נמל שבו הוא יכול לעגון בבטחה. מה לגביך? האם אי פעם חשבת לחזור אחורה? האויב יפתה אותנו ללכת לשם, אבל חזרה לחיים הישנים שלנו לעולם אינה זהה לזו שאנו מתפתים לזכור. לעיתים קרובות אנו חושבים על הזמנים הטובים, אבל אנחנו שוכחים את התחושות הפנימיות של בדידות, אשמה ובושה שהתרחשו בליבנו. אנחנו לא יכולים לחזור. שרוף את הגשרים שלך, צדיק של אלוהים!

 

שמו של לוי שונה למתי, כלומר מתנה של אלוהים. הוא כתב את הבשורה הראשונה בברית החדשה. אנו רואים ששמחה כה גדולה הציפה את נפשו, מפני שהדבר הראשון שהוא עשה היה לארגן מסיבה לחבריו, שבה ישוע היה אורח הכבוד. כאשר אלוהים באמת נוגע בליבך, יש בך רצון לא ללכת הביתה לבדך. אתה רוצה להעביר את זה הלאה, ואתה רוצה להביא אחרים איתך! מתי מתחיל לחשוב על החברים שלו ואיך הוא מתכוון להציג אותם בפני מושיעו. הוא עזב את מקור הפרנסה שלו, אבל הוא השתמש במשאביו כדי להושיט את ידיו לחבריו. הוא הכין משתה גדול שבו ישוע היה אורח הכבוד (פס' 29). אהבה מסוג זה כלפי אחרים היא דוגמה מצוינת עבורנו. במסיבה הזו יש שמחה, צחוק, אוכל ויין טוב, עם שורה של מוכסים ואחרים שאוכלים איתם. זה דומה לסיפור של הבן האובד שחזר הביתה לאביו – מסיבה הייתה בראש סדר היום (לוקס ט"ו 23).

 

תחשוב על חווית המסיבה הזו מנקודת מבטו של מתי. ללא ספק, כמה מחבריו הקרובים ביותר בטח לא הבינו את החלטתו לעזוב את עבודתו ואת אורח החיים הישן שלו, כדי ללכת אחרי ישוע ולהפוך לתלמידו. אלה שהכירו את מתי בטח שאלו אותו שאלות רבות. הוא נפרד מחייו הקודמים ואימץ התחלה חדשה. לפעמים, אלוהים עשוי לבקש ממך לעזוב את אזור הנוחות שלך כדי לעשות את רצונו.

 

האם אי פעם היית צריך לקבל החלטה, שאחרים לא הבינו אותה? איך התמודדת עם חוסר ההבנה שלהם?

 

גישתם של הפרושים

 

תמיד יהיו אותם אנשים שיהרסו את המסיבה. יש כאלה שמחשיבים מישהו רוחני כשווה ערך להיותו קודר, מושפל, וסגפני. המשמעות של להיות סגפני היא לנסות למצוא חן בעיני אלוהים על ידי השפלה עצמית חמורה ביותר, ומשמעת עצמית שנמנעת מהנאה גופנית. הפרושים וסופריהם נכחו במסיבה, אולי הם הסתכלו עליה מבעד לחלונות. מנקודת מבטם, כדי להיות רוחני עליך לחיות חיים של הכחשה עצמית ולצום פעמיים בשבוע. הם היו אלה שניסו לרצות את אלוהים על ידי כך שהמציאו קנה מידה של צדק משלהם, על ידי הוספת חוקים רבים שהם בעצמם לא יכלו לשאת או למלא, והפכו לעול על אנשים אחרים (מתי כ"ג 4). שימו לב שבהתחלה הביקורת אינה מופנית כלפי ישוע, אלא במקום זאת כלפי תלמידיו. "אַךְ הַפְּרוּשִׁים וְסוֹפְרֵיהֶם רָטְנוּ וְאָמְרוּ לְתַלְמִידָיו: "מַדּוּעַ אַתֶּם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים עִם הַמּוֹכְסִים וְהַחוֹטְאִים?" (פס' 30). האם אמרו זאת על מנת לערער את היחסים בין ישוע ותלמידיו, אבל ישוע שמע את זה והתעמת איתם: "הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "לֹא הַבְּרִיאִים צְרִיכִים לְרוֹפֵא, אֶלָּא הַחוֹלִים. לֹא בָּאתִי לִקְרֹא אֶת הַצַּדִּיקִים לִתְשׁוּבָה, כִּי אִם אֶת הַחוֹטְאִים" (פס' 31-32). החברה הדתית לא הבינה את זה. זו הייתה האליטה הדתית שנזקקה לרפואת ישוע כדי שיסלח להם על מעשיהם, אשר בעיני אלוהים היו כבגדי עדים (ישעיהו ס"ד 5). עבור הפרושים וסופריהם הבעיה לא הייתה שנערכה מסיבה, שכן במערכת האמונה היהודית, אלוהים לא היה נגד מסיבות; למעשה, אלוהים ציווה שיהיו זמנים של חגיגה ושמחה:

 

חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים: בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה: כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (דברים ט״ז 13-15).

 

הבעיה של האליטה הדתית לא הייתה המסיבה, אלא האנשים שנכחו בה. לפי דעתם, אלה שרוצים לחשוף את אורח החיים הצדקני של אלוהים, צריכים להפריד את עצמם מכל השפעה משחיתה, כלומר, מאנשים כמו מוכסים וחוטאים. ישוע מציג את ליבו של אלוהים, באמצעות האמירה שאלוהים אוהב את אלה שנפשם כואבת והם רחוקים מאהבתו. הוא רואה את הכאב שלהם ואת ההונאה שעיוורה אותם והחזיקה אותם בחושך. הוא משתוקק להגיע אליהם כמו שכל רופא רוצה לרפא את החולים. ישוע בא, לחפש ולשמור את כל מה שאבד והופרד על ידי מחלת החטא והשעבוד היום יומי. (לוקס י"ט 10).

 

הברית החדשה

 

יותר משש מאות שנה קודם לכן, אלוהים הבטיח באמצעות ירמיהו הנביא שהוא ישלח את מי שייסד ברית חדשה עם בני ישראל, כלומר ברית שתקרב כל אחד מהם לליבו של אלוהים. ישוע, אלוהים בדמות בשר, הוא היוזם והמגשר של הברית החדשה הזאת. כל מי שיהיה תחת הברית הזו ידע אותו, מקטנם ועד גדולם:

 

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם—נְאֻם יְהוָה. כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם. וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת-יְהוָה: כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם (ירמיהו ל״א 30-33).

 

הברית הזאת תהיה שונה מן הברית הראשונה שניתנה למשה. כמובן, שהאליטה הדתית בתקופה זו לא הבינה שישוע הוא המתווך של הברית החדשה שנובאה על ידי ירמיהו, אבל ישוע הציג את העקרונות של אלוהים וחשף בפניהם את אופיו של אלוהים. הוא אוהב חוטאים, כמו לוי, כמוך וכמוני! האליטה הדתית התקשתה להתמודד עם הברית החדשה הזאת. הם חשבו שהגעתה של הברית החדשה, תחזק את הסטנדרטים הדתיים שלהם בעשיית מעשים טובים כדי לרצות את אלוהים. עם זאת, לאלוהים יש סטנדרטים אחרים לחלוטין. הם התכחשו ודחו את מה שהם ראו בישוע, כלומר, את האהבה והחסד של אלוהים. כמובן, רחמיו של אלוהים אינו דבר חדש. ראינו את רחמיו של אלוהים בספר יונה כאשר אלוהים חשף את ליבו מלא החמלה כלפי נינווה (יונה ד' 11). בבשורה של ישוע, אנחנו כבר לא רואים את אלוהים מזמין את אלה שהוא אהב להגיע למקום, לבית המקדש. בברית החדשה, הוא יביא את עמו לתוך מערכת יחסים אינטימית אתו, הוא יציל אותם מחטאותיהם, יסלח להם, ויהיה אלוהיהם.

 

האנשים הדתיים חוזרים אליו עם עוד שאלה ביקורתית, אולי מאוחר יותר באותו היום:

אנו קוראים על כמה שיוחנן מעריך את המשיח, ועל הערכתו הנמוכה כלפי עצמו. באותם ימים, רק משרתים בזויים היו מורידים את נעליו של אדם מסוים. יוחנן אומר שהוא לא ראוי אפילו להתיר את שרוך נעליו של האדון. השקפתו על ישוע היא מה שעושה את האיש הזה לכל כך גדול בעיני אלוהים. לעיתים קרובות מנהיג גדול עשוי להתפתות להאמין לדברים הטובים שאנשים אומרים עליו או עליה. דברים כאלה משמשים את האויב כדי לנפח את גאוות המנהיג אם יאמין להם.

 

עם זאת, יוחנן היה קטן מספיק כדי שאלוהים יוכל להשתמש בו. הוא היה נביא ויותר מנביא. הוא לא הלך ל"מכללת נביאי התנ"ך", לא, אלוהים הוביל אותו למדבר השקט שם דיבר איתו ואימן אותו. הייתה לו תשוקה שהייתה ניכרת על ידי אומץ ליבו. הוא עמד מול הורדוס ואמר לו שהוא מבצע ניאוף על ידי נישואים לאשתו של אחיו, הורודיה, ועל כך הוא נאסר בכלא. כמה אנחנו זקוקים לגברים ונשים כאלה בימים החשוכים הללו, המוצפים בשחיתות בקרב המנהיגות. המסר שלו היה חזק ונועז, שנועד לטלטל אנשים מתרדמה רוחנית כדי שיוכלו לראות שהם עבדים לחטא וצריכים לחזור בתשובה ולשנות את דרכיהם.

 

יוחנן זעזע את היהודים, כן, אפילו את המנהיגים הדתיים, בכך שדרש מהם להיטבל. סוג הטבילה שהוא עשה היה קשור בדרך כלל לכניסתם של גולים, גויים (שאינם יהודים) לעם ישראל לאחר גיור. זה תקף את הגאווה היהודית.

 

הם התחילו לחשוב שיוחנן הוא המשיח המובטח. תשובתו הישירה והצנועה של יוחנן הייתה "לא". "אינני ראוי להתיר את שרוך נעליו". יוחנן הרחיק את האנשים מעצמו וסיפר להם על המשיח. כאשר ישוע בא למקום והוטבל, תפקידו של יוחנן היה להעביר את קהילתו לישוע.

 

לְמָחֳרָת רָאָה יוֹחָנָן אֶת יֵשׁוּעַ בָּא לִקְרָאתוֹ. אָמַר יוֹחָנָן: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם. זֶה שֶׁאָמַרְתִּי עָלָיו, 'אַחֲרַי בָּא אִישׁ אֲשֶׁר הוּא כְּבָר לְפָנַי, כִּי קֹדֶם לִי הָיָה'. וַאֲנִי לֹא הִכַּרְתִּיו, אֲבָל לְמַעַן יִגָּלֶה לְיִשְׂרָאֵל בָּאתִי אֲנִי לְהַטְבִּיל בְּמַיִם (יוחנן א׳ 29-31).

 

מעטים הגברים שיכולים לעשות דבר כזה כמו למסור את הקהילה שלהם כאשר יש להם מערך שירות כה עוצמתי. אותה גישה צריכה להיות בלבבות שלנו. המשימה שלנו היא להצביע ולספר לאנשים אחרים על ישוע, וזה מה שיוחנן עשה.

 

יוחנן המטביל לא היה מטיף של בשורת השגשוג. רחוק מכך. הוא לא הבטיח חיים מלאים ניצחון, ברכה מתמשכת והצלחה כלכלית. במונחים של היום, הוא עשוי להיחשב כמטיף הדוק של יום הדין. האם לדעתך היית נמשך למטיף שעשה את הדברים האלה?

 

1) יוחנן ביצע במכוון את הפגישות שלו בשדות פתוחים, הזמין אנשים לשבת על האדמה הקשה, ללא קשר למזג האוויר, אם היה גשום או שמשי.

2) יוחנן לבש בגדים מלוכלכים משיער גמלים, והוא אכל חרקים. הוא בקושי היה ראוי להופעה בציבור או שהיה קל להתחבר אליו, אבל נראה שאנשים היו מסוקרים לגביו.

3) הוא לא היסס להעליב את המאזינים שלו על ידי כך שקרא להם חבורה של ילדי צפעונים וכל הזמן דיבר על המשפט ויום הדין.

4) הוא הביך פקידים בכירים בממשלה על ידי חשיפת סודות פרטיים מביישים שלהם. לא היה אכפת לו מלהיות פופולרי מבחינה חברתית.

 

תשווה בן הדרשות של יוחנן לדרשות שאנו שומעים היום. זה פלא שאנשים בכלל באו לשמוע אותו, אבל הם באו! רוח ה' הייתה עליו, והכינה דור של אנשים שהביאו לעולם את מלכות האלוהים. יוחנן היה קול במדבר שזעזע את תפיסת האמת והצדק של האנשים. כיצד אתה חושב שהיית מגיב אם היית נחשף ללימוד שלו? היו אנשים שהגיעו למסקנה שהוא מטורף, ושאין לו שום דבר חשוב להגיד.

 

הוא הבהיר נקודה חשובה. בעיניהם, יהודי היה פטור ממשפט רק בגלל היחסים המיוחדים שהיו לו עם אלוהים. על פי יוחנן, זה לא היה מספיק להיות צאצא של אברהם. יוחנן המטביל קרא לאנשים ליצור קשר אישי עם אלוהים. הוא הצביע על הדרך אל ישוע, שלא רק הראה לנו את הדרך אל האב, אלא פילס את הדרך בשבילנו כדי שנוכל להיות במערכת יחסים עם האב.

 

תפילה: אלוהים, תן לי את הרגישות לשמוע כשאתה מדבר, ללא קשר במי אתה משתמש כדי לחשוף את האמת שלך. תן לי להסיר במהירות כל דבר בחיים שלי שמחזיק ועוצר אותי מללכת אחריך. עזור לי תמיד להצביע על הדרך אל ישוע כמו עבדך יוחנן.

 

קית' תומאס

דוא"לkeiththomas7@gmail.com :

אתר אינטרנט: www.groupbiblestudy.com