ללימודים נוספים בעברית לחצו כאן

1. Zechariah Meets the Angel Gabriel

1. זכריה פוגש את המלאך גבריאל

המטרה שלי עבור הסדרה הזו היא "שנכיר את ישוע המשיח בצורה ברורה יותר, שנאהב אותו עמוק יותר, ושנלך אחריו בצורה קרובה יותר" (ריצ'רד מצ'יצ'סטר). תיאורו העשיר והמפורט של לוקס על חייו של ישוע מעניק לנו תובנות ייחודיות על חיי מושיענו ועל אלה שחייו נגעו בהם. לימוד זה מדומה להליכה מתמדת, לא לספרינט. הֵיֶה מוכן לנעול את נעלי ההליכה הרוחניות שלך!

 

היכרות עם לוקס

 

לוקס, גוי (לא יהודי), היה רופא במקצועו (אל הקולוסים ד' 14). יש האומרים שרועה קהילה רואה את האנשים במיטבם; עורך דין רואה את האנשים במצב הגרוע ביותר שלהם; ורופא רואה את האנשים בדיוק כפי שהם. לוקס ראה אנשים ואהב את כולם. הספר נכתב עבור אדם בשם תיאופילוס הנכבד, והתואר שניתן לו הוא התואר הרגיל של פקיד בדרגה גבוהה. אנחנו לא יודעים בוודאות, אבל תיאולוגים רבים מאמינים כי ישנה אפשרות שתיאופילוס היה עורך הדין של שאול שייצג אותו לפני הקיסר.

 

הבשורה על-פי לוקס היא יצירה זהירה. לוקס היה עם שאול כאשר הפליג לירושלים אחרי המסע השלישי של שאול, בהתייחסו להשתתפותו במילה "אנחנו" מספר פעמים בסיפור. ישנה סבירות גבוהה שבמשך השנתיים ששאול שהה בכלא לאחר המהומה בבית המקדש (מעשי השליחים כ"א 30), לוקס ביקר אותו בזמן שהיה כלוא בקיסריה וחיכה להילקח לרומא. בעודו ממתין למעברו של שאול לרומא, ישנה אפשרות שניצל את הזמן הזה כהזדמנות להיפגש ולתעד עדויות עבור המשפט הקרוב של שאול לפני הקיסר. בלוקס א' פסוק 3, לוקס מעיד שהוא חקר את הכל היטב ובזהירות. ניתן לראות דוגמה לדייקנות שלו באופן שבו הוא מתעד את הופעתו של יוחנן המטביל על ידי שש עובדות היסטוריות אחרות שהתרחשו באותו זמן (לוקס ג' 1-2).

 

באופן ברור, לוקס מעביר לקוראיו את המסר שכל המחיצות אינן קיימות יותר; ישוע הינו המשיח של כלל האנשים ללא הבחנה. הוא מתחשב בעניים, בשנואים ובמדוכאים בכתיבתו. לדוגמה:

- מלכות השמיים אינה סגורה בפני השומרונים (לוקס ט' 51-56). לוקס הינו היחידי שמציג את המשל על השומרוני הטוב (לוקס י' 30-37). אחד מהמצורעים אסירי התודה שנרפאו היה שומרוני (לוקס י"ז 11-19). באופן כללי, באותה תקופה ליהודים לא היה שום קשר לשומרונים, כפי שיוחנן מתעד (יוחנן ד' 9), אבל לוקס מסרב לסגור את הדלת בפני כל אדם באשר הוא.

 

- לוקס אינו שולל את אלו שאינם יהודים ונחשבו בעיני יהודים רבים כטמאים. הוא מראה לנו שישוע מאשר ומקבל אותם. לוקס הינו היחידי שכותב על כך שישוע מדבר על האלמנה הצידונית ונעמן הארמי כדוגמאות בולטות (לוקס ד' 25-27). בנוסף לכך, ישוע משבח את אמונתו הרבה של שר המאה הרומאי שהיה גם הוא גוי (לוקס ז' 9). לוקס מעיד על ליבו של אלוהים עבור כל מי שאבוד. לוקס כותב על מה שישוע אמר, "וְיָבוֹאוּ מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב, מִצָּפוֹן וּמִדָּרוֹם, וְיָסֵבּוּ בְּמַלְכוּת הָאֱלֹהִים" (לוקס י"ג 29).

 

- לוקס מאוד מתעניין בעניים. כאשר מרים מביאה את הקורבן לפדיון בנה, זהו קורבן של עניים (לוקס ב' 24). עובדה זו מראה לנו שהאדון ישוע מזוהה עם העניים של העולם הזה ולא עם אלה שנולדו לתוך משפחה עשירה. כאשר ישוע מציג כביכול את פעולותיו לאישורם של השליחים של יוחנן, הוא מסיים באומרו "וַעֲנִיִּים מִתְבַּשְּׂרִים" (לוקס ז' 22). הוא לבדו מתעד את המשל של האיש העשיר ואלעזר (לוקס ט"ז 19-31). כאשר לוקס מתייחס לכל אותם אנשים מבורכים, אמירתו של ישוע אינה נאמרת כמו בבשורה על-פי מתי "אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ" (מתי ה' 3), אלא פשוט, "אַשְׁרֵיכֶם הָעֲנִיִּים" (לוקס ו' 20). בכל הזדמנות, לוקס מספר לנו על דאגתו והתייחסותו של ישוע כלפי העניים.

- מעל לכל, לוקס מציג את ישוע כחברם של המנודים והחוטאים. הוא לבדו כותב על האישה שמשחה את רגליו של ישוע, רחצה אותן בדמעותיה, וניגבה אותן בשיערה בבית שמעון הפרוש (לוקס ז' 36-50). לוקס הינו היחידי שמספר לנו על זכי, שהיה מוכס ראשי ואיש עשיר (לוקס י"ט 1-10), וגם על הגנב שחזר בתשובה כאשר נצלב ליד ישוע (לוקס כ"ג 43). לוקס הינו המחבר היחידי מתוך שאר מחברי הבשורות שכתב את המשל הנצחי של הבן האובד (לוקס ט"ו 11-32). כל ארבעת מחברי הבשורות מצטטים מישעיהו מ' פסוק 3 כאשר הם מעבירים את המסר של יוחנן המטביל, "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ" אבל רק לוקס ממשיך את הציטוט למסקנה המנצחת שלו, "וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר אֶת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ" (לוקס ג׳ 5). משיח ישראל נשלח כדי להציל את כל מי שאבוד, יהודים וגויים כאחד. מכל מחברי הבשורות לוקס אינו רואה גבולות, הגבלות, או תנאים מוקדמים הנדרשים כדי לקבל את אהבת האלוהים.

 

הוא היה חבר נאמן לשאול, מהמסע הראשון ועד לשעותיו האחרונות של שאול. "רַק לוּקַס לְבַדּוֹ אִתִּי", כותב שאול שכבר היה מבוגר מתא הכלא שבו שהה (השנייה אל טימותיאוס ד' 11). הוא היה גם צנוע. לאחר שחיבר את ספר מעשי השליחים הוא בעצם כתב עשרים ושמונה אחוזים מן כתבי הברית החדשה, אך הוא לא כלל את שמו בכתיבתו אפילו פעם אחת. האזכור הקרוב ביותר לשמו מופיע כ"אנחנו", כאשר הוא כותב: "מִיָּד לְאַחַר שֶׁרָאָה אֶת הֶחָזוֹן הִשְׁתַּדַּלְנוּ לָצֵאת אֶל מָקֵדוֹנְיָה, כִּי הֵבַנּוּ שֶׁאֱלֹהִים קוֹרֵא לָנוּ לְבַשֵּׂר לָהֶם אֶת הַבְּשׂוֹרָה" (מעשי השליחים ט"ז 10).

 

לדעת את אמיתות הדברים של המשיח

 

"רַבִּים שָׁלְחוּ יָדָם לְחַבֵּר אֶת סִפּוּר הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הִתְקַיְּמוּ בְּקִרְבֵּנוּכְּפִי שֶׁמְּסָרוּם לָנוּ אֵלֶּה אֲשֶׁר מִתְּחִלָּה הָיוּ עֵדֵי רְאִיָּה וּמְשָׁרְתֵי דְּבַר יהוה. לְפִיכָךְ, לְאַחַר שֶׁהִתְחַקֵּיתִי הֵיטֵב עַל כָּל הַדְּבָרִים מֵרֵאשִׁיתָם, חָשַׁבְתִּי גַּם אֲנִי לְנָכוֹן לְכָתְבָם לְךָ כְּסִדְרָם, תֵּאוֹפִילוֹס הַנִּכְבָּדלְמַעַן תִּוָּכַח בַּאֲמִתּוּת הַדְּבָרִים שֶׁלִּמְּדוּךָ." (לוקס א' 1-4).
 

רוח הקודש פיקח בקפידה על כתיבת דברו והחייה לנו את דברו באמצעות כלים אנושיים, כדי שנוכל לדעת במעמקי ליבנו, את הוודאות של מה שקרה כאשר אלוהים עצמו נכנס לדמות אדם בשר ודם.

 

לוקס בחן בקפידה את הכל מההתחלה. באיזה עומק אתה מחפש את האמת של דבר אלוהים? האם אתה מוכן להמר את חייך על זה (פסוקים 1-4)? אם היית יכול להשקיע את הזמן בחיפוש אמיתות הדברים כמו לוקס, כיצד אתה חושב שזה היה משנה את החיים שלך?

 

מלאך אלוהים מודיע מראש את הולדת יוחנן המטביל (פסוקים 5-24)

 

״בִּימֵי הוֹרְדוֹס מֶלֶךְ אֶרֶץ יְהוּדָה הָיָה כֹּהֵן מִמִּשְׁמֶרֶת אֲבִיָּה וּשְׁמוֹ זְכַרְיָה, וְלוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת אַהֲרֹן וּשְׁמָהּ אֱלִישֶׁבַע.  שְׁנֵיהֶם הָיוּ צַדִּיקִים לִפְנֵי אֱלֹהִים, הוֹלְכֵי תָּמִים בְּכָל מִצְווֹתָיו וְחֻקּוֹתָיו. וּבֵן לֹא הָיָה לָהֶם, כִּי אֱלִישֶׁבַע עֲקָרָה וּשְׁנֵיהֶם בָּאִים בַּיָּמִים. בְּאַחַד הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר כִּהֵן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּסֵדֶר מִשְׁמַרְתּוֹ  עַל־פִּי מִנְהַג הַכְּהֻנָּה, יָצָא גּוֹרָלוֹ לְהִכָּנֵס אֶל הֵיכַל יהוה לְהַקְטִיר קְטֹרֶת. וְכָל קְהַל הָעָם הָיָה מִתְפַּלֵל בַּחוּץ בִּשְׁעַת הַקְּטֹרֶת" (פסוקים 5-10).

 

זכריה, שמשמעות שמו היא "ה' זכר", הוא הדמות המרכזית בסצנה זו. הוא היה נשוי לאלישבע, בתו של כהן. בפסוק 7 כתוב שהייתה להם בעיה גדולה. לא היו להם ילדים מכיוון שאלישבע הייתה עקרה ושניהם כבר היו מבוגרים. הרבנים מספרים כי ישנם שבעה סוגי אנשים שהם מנודים בעיניי אלוהים ובתחילת הרשימה נמצא "יהודי שאין לו אשה, או יהודי שיש לו אשה ואין לו ילד". עקרוּת הייתה עילה לגירושין. אלישבע בוודאי תהתה מדוע אלוהים לא נתן לה ילד. בספר תהילים כתוב "הִנֵּה נַחֲלַת יְהוָה בָּנִים שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן" (תהילים קכ"ז 3). אני בטוח שהיא הייתה מוטרדת ממחשבות בנוגע למה היא עשתה לא בסדר, מאחר ועקרות הייתה סטיגמה בימים אלו. עכשיו כבר מאוחר מידי בשביל שניהם, מאחר "וּשְׁנֵיהֶם בָּאִים בַּיָּמִים" (פסוק 7).

 

 

זכריה השתייך לשבט לוי, הוא ואשתו היו צאצאים של אהרון. בנוסף, נאמר לנו שמשפחתו הייתה ממשמרת הכהונה של אביה. כל צאצא ישיר של אהרון היה באופן אוטומטי כהן. בעקבות כך, היו יותר מידי כהנים בתקופתו של זכריה (כעשרים אלף). דוד המלך חילק את הכהנים לעשרים וארבעה חלקים. רק בחג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות היו כולם מעורבים. במשך שאר השנה כל חלק או אגף שירתו שתי תקופות של שבוע כל אחת. המשנה קובעת כי לפני כל אחת מהמשמרות שהתבצעו באופן יומי, ארבע סדרות של גורלות בוצעו כדי לקבוע את המשתתפים של אירועי היום מתוך מאות הכהנים התורנים של האגף. הייתה זו גולת הכותרת של אלה שנבחרו סוף סוף לקבל את ההזדמנות לשרת בבית המקדש, מכיוון שהיה אסור לכהן להקטיר קטורת יותר מפעם אחת בחייו. שמו של זכריה נבחר להיכנס למקום הקדוש כדי להקטיר קטורת (לא קודש הקודשים, שבו רק הכהן הגדול יכול להיכנס. אירוע זה התבצע רק פעם בשנה, עם דם של קורבן מושלם(.

 

איך לדעתך הוא הרגיש בחוויה הזו? שים את עצמך במקומו לרגע. לפי דעתך, על מה הוא חשב בעת שהוא התכונן לבצע את התפקיד הקדוש של הקטרת קטורת, לפני המסווה שחצץ בין אלוהים לבני האדם?

 

זה היה היום הגדול של זכריה. היה זה דבר מדהים להיכנס לבית המקדש. זכריה היה צריך להתרחץ ולהתנקות לחלוטין במקווה לפני שעלה במעלה גרם המדרגות, כאשר כל מפלס עליון היה מורכב מחצר הגויים, חצר עזרת נשים, במעלה חציצה נוספת לחצר עזרת ישראל, לחצר הלווים ולבסוף לחצר הכהנים. כתוב שהמוני אנשים התפללו בזמן שהוא עשה את דרכו אל מזבח הקטורת (פסוק 10).

 

בעודו ממתין ליד מזבח הקטורת עם המחתה הריקה בידו, הוא מביט מעבר לכיור הנחושת של שטיפת הידיים והרגליים עד לשתים עשרה המדרגות האחרונות שהגיעו אל השלב האחרון של בית המקדש. הגבעה שהוא מטפס לעברה כרגע נבנתה על הר המוריה, המקום שבו לפני יותר מ-3,000 נאמר לאברהם לצאת למסע בן שלושה ימים. באותה גבעה אברהם נבחן על ידי כך שהיה צריך להקריב את בנו יצחק, הילד שקיבל כחלק מהבטחת אלוהים (בראשית כ"ב 1-4). כמובן, אלוהים עצר אותו מלהקריב את בנו, כי זה היה צל של מה שאלוהים בעצמו היה עתיד לעשות, באמצעות מתנת בנו ישוע ככבש הקורבן. הוא אמר אל בנו יצחק: "וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. (בראשית כ"ב 8). 

כל המבנים הסמוכים עדיין לא הושלמו באותה תקופה, אבל המקדש עצמו ניצב לפניו מקושט בשיש לבן ובזהב. יוסף בן מתתיהו (יוספוס), ההיסטוריון היהודי של אותה תקופה, כותב על בית המקדש של הורדוס:

 

לא נעדר דבר העשוי להדהים את הנפש ואת העין. בהיותו מצופה מכל עבריו לוחות זהב עבים הוא הזהיר עם זריחת השמש זוהר אֵש, עד כי אף המבקש בכל מאודו להתבונן בו נאלץ להסב את עיניו [ממנו] כמִקרני השמש. לזרים הקרֵבים אל העיר נראה [ההיכל] מרחוק כהר מכוסה שלג, כי במקומות שבהם לא היה מצופה זהב הבהיק בלובנו.

 

לאחר שהוקרב הקורבן על המזבח ודם ניתז על הגחלים, שני הכהנים התורניים ערבבו את הגחלים ומילאו את המחתה של זכריה בגחלים חמות. לאחר מכן, זכריה שוב שטף את ידיו ורגליו בקפידה, הפעם בכיור הנחושת לפני שטיפס במעלי המדרגות של בית המקדש. סביר להניח כי אלפי אנשים התבוננו בו, חלקם התפללו וחלקם שרו בעודו החל לעלות את שתים עשרה המדרגות לכיוון בית המקדש. ניתן היה להתקרב לאלוהים אך ורק באמצעות דם חלופי, וזוהי הסיבה שלזכריה היו גחלים חמות שעליהם ניתז דם הקורבן החלופי. האם זה לא מעניין שאפילו הרהיטים בתוך המקדש, המזבח והכיור מוקמו בצורה של צלב? רק פעם אחת בשנה ביום הכיפורים, נציג האומה (הכהן הגדול), היה יכול לעבור מעבר לפרוכת ההיכל אך ורק עם דם מכבש של קורבן מושלם. כאשר הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים עם הדם, היו לו פעמונים על שולי גלימתו. אם הכהנים האחרים יכלו לשמוע את הפעמונים כשהוא זז, הם ידעו שהוא עדיין חי. אם הוא היה מת, היה לו חבל אדום שנקשר לחגורתו כדי שיוכלו לגרור אותו החוצה שוב. סביר להניח שכל הכהנים חשבו על סוגיה זו כאשר הם המשיכו לעבר המקום הקדוש ביותר.

 

זכריה שחרר את הגחלים ממזבח הקורבן על מזבח הקטורת, בעודו מתפלל ומפזר את הקטורת על גבי הגחלים, בדיוק כפי שהורה דוד המלך, "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי, מִנְחַת-עָרֶב" (תהילים קמ״א 2). לאחר מכן הכהן היה צריך להשתטח בפני המזבח ולצאת מבלי להפנות את גבו אל פרוכת ההיכל. בעודו מתפלל, מבעד לעשן הקטורת העולה נגלה לימינו המלאך גבריאל ,ליד מזבח הקטורת. תארו לעצמכם כמה פחד זכריה מחוויה זו!

 

וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָֹה עֹמֵד אֵצֶל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת לִימִינוֹ. וַיַּרְא זְכַרְיָהוּ וַיֶּחֱרָד וְאֵימָה נָפְלָה עָלָיו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמַּלְאָךְ אַל־תִּירָא זְכַרְיָהוּ כִּי תְפִלָּתְךָ עָלְתָה לְרָצוֹן וְאֱלִישֶׁבַע אִשְׁתְּךָ תֵּלֵד לְךָ בֵן וְקָרָאתָ שְׁמוֹ יוֹחָנָן. וְהָיָה־לְךָ לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשׂוֹן וְרַבִּים בְּהִוָּלְדוֹ יַעֲלֹזוּ. כִּי־יִגְדַּל לִפְנֵי יְהוָֹה וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ יִמָּלֵא בְּעוֹד הֱיוֹתוֹ בְּבֶטֶן אִמּוֹ. רַבִּים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָשִׁיב אֶל־יְהוָֹה אֱלֹהֵיהֶם. וְהָלַךְ לְפָנָיו בְּרוּחַ אֵלִיָּהוּ וּבִגְבוּרָתוֹ לְהָשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל־בָּנִים וּלְפשְׁעִים רוּחַ דֵּעָה יְשָׁרָה וְהֶעֱמִיד לִפְנֵי יְהוָֹה עָם אֲשֶׁר לִבּוֹ נָכוֹן עִמּוֹ (לוקס א' 11-17).

 

לפי דעתך, מהי התפילה אליה התכוון המלאך באומרו "תפילתך עלתה לרצון" (פסוק 13). האם אי פעם היית צריך לחכות הרבה זמן לתשובה עבור תפילה, והופתעת כאשר התשובה הזאת הגיעה? הסבר.

 

אין שום דרך לדעת בוודאות עבור מה זכריה התפלל. למרות שאני בטוח שהוא התפלל עבור ילד במשך שנים רבות, מכיוון שנראה כי בשלב זה בחייו, זכריה היה חסר תקווה שיהיה לו ילד. הוא גילה את חוסר האמונה שלו אפילו אחרי שהמלאך אמר לו שזה יקרה! זה גורם לי לחשוב שאולי היה רובד עמוק יותר לתפילה זו. ככהן ונציג העם, יכול להיות שזכריה התפלל שאלוהים יחזיר את עם ישראל בחזרה אליו. לפני שיבוא המשיח, היה צריך להופיע שליח שיכריז על בואו. זה היה אותו שליח שיופיע לפני המשיח ויחזיר את ליבם של האבות לילדים. הנביא האחרון שנשלח לישראל כמעט ארבע מאות שנה קודם לכן ניבא:

 

"הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת" (מלאכי ג' 1). 

 

"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה, הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם (מלאכי ג' 23-24).

 

ארבע מאות שנה חשוכות חלפו מאז נבואת מלאכי. ככהן וכאיש אלוהים, הוא ידע שמנהיגות ישראל הייתה מושחתת ושתלטנית, כפי שהוא ראה מדי יום. זכריה היה מודע לפסוקים בכתבי הקודש על בואו של המשיח והמבשר שלו. האם אי פעם חשבת, שלפי מה שאלוהים יודע שעתיד לקרות, נוכל להיות התשובה לתפילות שלנו? לעיתים קרובות, אלוהים ישים נטל מסוים על ליבנו, לפני שהוא יגלה לנו שאנחנו נקראנו להיות התשובה לתפילה זו.

 

אל תחשוב שזה היה צירוף מקרים שזכריה הוא שנבחר על ידי הטלת גורלות להקטיר קטורת באותו יום! התרחשות זו הייתה לפי התכניות והמטרות של אלוהים. כאשר הוא שחרר את הקטורת על הגחלים החמים של מזבח הקטורת המסמל תפילה, אני מאמין שהוא התפלל עבור עם ישראל, שהמשיח והמבשר שלו יבואו לשחרר אותם מן הדיכוי האכזרי לא רק של המנהיגים המושחתים של ישראל, אלא גם של הרומאים.

 

אם הייתה לך הזדמנות להגיע ישר אל פרוכת היכל הקודש לפני ה' ולדעת ללא ספק כי הוא ישמע אותך וייתן לך את מה שאתה מבקש, מה היית מבקש? לפי דעתך, מדוע זכריה נהיה אילם?

 

"וַיֹּאמֶר זְכַרְיָהוּ אֶל־הַמַּלְאָךְ בַּמָּה אֵדַע זֹאת הֵן אֲנִי זָקַנְתִּי וְאִשְׁתִּי בָּאָה בַיָּמִים. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אָנֹכִי גַבְרִיאֵל הָעֹמֵד לִפְנֵי הָאֱלֹהִים שֻׁלַּחְתִּי לְדַבֵּר אֵלֶיךָ וּלְבַשֶּׂרְךָ כָּזֹאת. וְהִנֵּה אַתָּה תֵאָלֵם וְלֹא תוּכַל דַבֵּר עַד אֲשֶׁר יָקוּם הַדָּבָר הַזֶּה עֵקֶב אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמַנְתָּ לִדְבָרַי אֲשֶׁר יָקוּמוּ בְּעִתָּם. וְהָעָם הוֹחִילוּ לִזְכַרְיָהוּ עַד־בּוֹשׁ וַיִּתְפַּלְאוּ כִּי הִתְמַהְמַהּ בַּהֵיכָל. וּבְצֵאתוֹ לֹא יָכֹל דַּבֵּר אֲלֵיהֶם וַיַּכִּירוּ כִּי־חִזָּיוֹן חָזָה בַּהֵיכָל וַיָּנַע לָהֶם בְּרֹאשׁוֹ כִּי הוּא אִלֵּם. וְכַאֲשֶׁר מָלְאוּ יְמֵי עֲבֹדָתוֹ וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב אֶל־בֵּיתוֹ. וַיְהִי אַחֲרֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה וַתַּהַר אֱלִישֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַתַּסְתֵּר חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים לֵאמֹר. כָּכָה עָשָׂה לִי יְהוָֹה בַּיָּמִים אֲשֶׁר פְּקָדַנִי וְאָסַף אֶת־חֶרְפָּתִי לְעֵינֵי בְנֵי־אָדָם" (לוקס א' 18-25).

 

אנו קוראים על כמה שיוחנן מעריך את המשיח, ועל הערכתו הנמוכה כלפי עצמו. באותם ימים, רק משרתים בזויים היו מורידים את נעליו של אדם מסוים. יוחנן אומר שהוא לא ראוי אפילו להתיר את שרוך נעליו של האדון. השקפתו על ישוע היא מה שעושה את האיש הזה לכל כך גדול בעיני אלוהים. לעיתים קרובות מנהיג גדול עשוי להתפתות להאמין לדברים הטובים שאנשים אומרים עליו או עליה. דברים כאלה משמשים את האויב כדי לנפח את גאוות המנהיג אם יאמין להם.

 

עם זאת, יוחנן היה קטן מספיק כדי שאלוהים יוכל להשתמש בו. הוא היה נביא ויותר מנביא. הוא לא הלך ל"מכללת נביאי התנ"ך", לא, אלוהים הוביל אותו למדבר השקט שם דיבר איתו ואימן אותו. הייתה לו תשוקה שהייתה ניכרת על ידי אומץ ליבו. הוא עמד מול הורדוס ואמר לו שהוא מבצע ניאוף על ידי נישואים לאשתו של אחיו, הורודיה, ועל כך הוא נאסר בכלא. כמה אנחנו זקוקים לגברים ונשים כאלה בימים החשוכים הללו, המוצפים בשחיתות בקרב המנהיגות. המסר שלו היה חזק ונועז, שנועד לטלטל אנשים מתרדמה רוחנית כדי שיוכלו לראות שהם עבדים לחטא וצריכים לחזור בתשובה ולשנות את דרכיהם.

 

יוחנן זעזע את היהודים, כן, אפילו את המנהיגים הדתיים, בכך שדרש מהם להיטבל. סוג הטבילה שהוא עשה היה קשור בדרך כלל לכניסתם של גולים, גויים (שאינם יהודים) לעם ישראל לאחר גיור. זה תקף את הגאווה היהודית.

 

הם התחילו לחשוב שיוחנן הוא המשיח המובטח. תשובתו הישירה והצנועה של יוחנן הייתה "לא". "אינני ראוי להתיר את שרוך נעליו". יוחנן הרחיק את האנשים מעצמו וסיפר להם על המשיח. כאשר ישוע בא למקום והוטבל, תפקידו של יוחנן היה להעביר את קהילתו לישוע.

 

לְמָחֳרָת רָאָה יוֹחָנָן אֶת יֵשׁוּעַ בָּא לִקְרָאתוֹ. אָמַר יוֹחָנָן: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם. זֶה שֶׁאָמַרְתִּי עָלָיו, 'אַחֲרַי בָּא אִישׁ אֲשֶׁר הוּא כְּבָר לְפָנַי, כִּי קֹדֶם לִי הָיָה'. וַאֲנִי לֹא הִכַּרְתִּיו, אֲבָל לְמַעַן יִגָּלֶה לְיִשְׂרָאֵל בָּאתִי אֲנִי לְהַטְבִּיל בְּמַיִם (יוחנן א׳ 29-31).

 

מעטים הגברים שיכולים לעשות דבר כזה כמו למסור את הקהילה שלהם כאשר יש להם מערך שירות כה עוצמתי. אותה גישה צריכה להיות בלבבות שלנו. המשימה שלנו היא להצביע ולספר לאנשים אחרים על ישוע, וזה מה שיוחנן עשה.

 

יוחנן המטביל לא היה מטיף של בשורת השגשוג. רחוק מכך. הוא לא הבטיח חיים מלאים ניצחון, ברכה מתמשכת והצלחה כלכלית. במונחים של היום, הוא עשוי להיחשב כמטיף הדוק של יום הדין. האם לדעתך היית נמשך למטיף שעשה את הדברים האלה?

 

1) יוחנן ביצע במכוון את הפגישות שלו בשדות פתוחים, הזמין אנשים לשבת על האדמה הקשה, ללא קשר למזג האוויר, אם היה גשום או שמשי.

2) יוחנן לבש בגדים מלוכלכים משיער גמלים, והוא אכל חרקים. הוא בקושי היה ראוי להופעה בציבור או שהיה קל להתחבר אליו, אבל נראה שאנשים היו מסוקרים לגביו.

3) הוא לא היסס להעליב את המאזינים שלו על ידי כך שקרא להם חבורה של ילדי צפעונים וכל הזמן דיבר על המשפט ויום הדין.

4) הוא הביך פקידים בכירים בממשלה על ידי חשיפת סודות פרטיים מביישים שלהם. לא היה אכפת לו מלהיות פופולרי מבחינה חברתית.

 

תשווה בן הדרשות של יוחנן לדרשות שאנו שומעים היום. זה פלא שאנשים בכלל באו לשמוע אותו, אבל הם באו! רוח ה' הייתה עליו, והכינה דור של אנשים שהביאו לעולם את מלכות האלוהים. יוחנן היה קול במדבר שזעזע את תפיסת האמת והצדק של האנשים. כיצד אתה חושב שהיית מגיב אם היית נחשף ללימוד שלו? היו אנשים שהגיעו למסקנה שהוא מטורף, ושאין לו שום דבר חשוב להגיד.

 

הוא הבהיר נקודה חשובה. בעיניהם, יהודי היה פטור ממשפט רק בגלל היחסים המיוחדים שהיו לו עם אלוהים. על פי יוחנן, זה לא היה מספיק להיות צאצא של אברהם. יוחנן המטביל קרא לאנשים ליצור קשר אישי עם אלוהים. הוא הצביע על הדרך אל ישוע, שלא רק הראה לנו את הדרך אל האב, אלא פילס את הדרך בשבילנו כדי שנוכל להיות במערכת יחסים עם האב.

 

תפילה: אלוהים, תן לי את הרגישות לשמוע כשאתה מדבר, ללא קשר במי אתה משתמש כדי לחשוף את האמת שלך. תן לי להסיר במהירות כל דבר בחיים שלי שמחזיק ועוצר אותי מללכת אחריך. עזור לי תמיד להצביע על הדרך אל ישוע כמו עבדך יוחנן.

 

קית' תומאס

דוא"לkeiththomas7@gmail.com :

אתר אינטרנט: www.groupbiblestudy.com