ללימודים נוספים בעברית לחצו כאן

5. The Temptation of Christ

5. ישוע עומד בניסיון

בִּהְיוֹתוֹ מָלֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שָׁב יֵשׁוּעַ מִן הַיַּרְדֵּן, וְהָרוּחַ הוֹבִילָה אוֹתוֹ בַּמִּדְבָּר בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יוֹם כְּשֶׁהַשָּׂטָן מְנַסֶּה אוֹתוֹ. בְּאוֹתָם יָמִים לֹא אָכַל מְאוּמָה, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְקִצָּם הָיָה רָעֵב. אָמַר לוֹ הַשָּׂטָן: "אִם בֶּן-הָאֱלֹהִים אַתָּה, צַוֵּה עַל הָאֶבֶן הַזֹּאת שֶׁתְּהֵא לְלֶחֶם." הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: "הֵן כָּתוּב, 'כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם'." הֶעֱלָה אוֹתוֹ הַשָּׂטָן אֶל מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְהֶרְאָה לוֹ בְּרֶגַע אֶחָד אֶת כָּל מַמְלְכוֹת תֵּבֵל. אָמַר לוֹ הַשָּׂטָן: "לְךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הַשִּׁלְטוֹן הַזֶּה וְגַם אֶת כְּבוֹד הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה; כִּי לִי נִמְסַר הַשִּׁלְטוֹן, וַאֲנִי נוֹתֵן אוֹתוֹ לְכָל מִי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה. לָכֵן אִם תִּשְׁתַּחֲוֶה לְפָנַי, לְךָ יִהְיֶה הַכֹּל." הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: "כָּתוּב, 'לַיהוה אֱלֹהֶיךָ תִּשְׁתַּחֲוֶה וְאֹתוֹ לְבַדּוֹ תַּעֲבֹד'." הֵבִיא אוֹתוֹ לִירוּשָׁלַיִם, הֶעֱמִידוֹ עַל פִּנַת גַּג בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאָמַר לוֹ: "אִם בֶּן-הָאֱלֹהִים אַתָּה, הַשְׁלֵךְ עַצְמְךָ מִכָּאן לְמַטָּה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, 'כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה-לָּךְ לִשְׁמָרְךָ עַל-כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן-תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ'."(תהילים צא' יא'-יב') הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: "הֲלֹא נֶאֱמַר 'לֹא תְּנַסֶּה אֶת-יהוה אֱלֹהֶיךָ'." לְאַחַר שֶׁגָּמַר הַשָּׂטָן אֶת כָּל נִסְיוֹנוֹתָיו סָר מֵעָלָיו עַד לְעֵת מוֹעֵד (לוקס ד׳ 1-13).

 

התזמון שבו השטן פיתה את ישוע

 

מניסיוני האישי כמאמין, גיליתי שיש תקופות מסוימות שבהן אני מודע למתקפה רוחנית חזקה המופיעה בצורה של ספק, בלבול או דיכאון. התקפה כזו יכולה להתרחש אחרי שאלוהים נגע בחיים שלך בדרך כלשהי, למשל כאשר אדם נושע ומגיע לאמונה. אני זוכר שאחרי שנושעתי, נאבקתי במחשבותיי. היו לי מחשבות איומות. בזמן שעדיין הייתי חייל של האויב, לא היו לי הרבה התנגדויות מצדו, אבל ברגע שהתחלתי לחשוב על האדון ישוע, הרגשתי שאני באמצע מלחמה רוחנית.

 

התקפה יכולה להתרחש גם לאחר תקופה רבת תועלת לאדון ואתה נמצא בשיא מבחינה רוחנית. היא יכולה להתרחש אחרי זמן של שירות לאדון, כאשר דיברת עם חברים בגלוי על האדון ישוע, כאשר ציית לדבר אלוהים והלכת אחריו בנאמנות, או כאשר אלוהים שיחרר אותך מהרגל הרסני בחייך. פיתוי יכול להופיע גם אחרי זמן רב של תפילה כאשר אלוהים השתמש בך בהפגעה ותפילה עבור אנשים אבודים. כמובן, שכל קרב שבו אנחנו נמצאים גורם לנו להיות חזקים יותר. בפסקה שבה השטן מפתה את ישוע, השטן מתגנב ומופיע בפני ישוע בדיוק אחרי שישוע התפלל, הוטבל, ורוח הקודש צלחה עליו. בטבילתו של ישוע, אלוהים האב דיבר בצורה גלויה כדי שכולם יוכלו לשמוע:

 

כַּאֲשֶׁר נִטְבַּל כָּל הָעָם נִטְבַּל גַּם יֵשׁוּעַ; וּבְעוֹדוֹ מִתְפַּלֵּל נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ יָרְדָה עָלָיו בִּדְמוּת גַּשְׁמִית כְּיוֹנָה, וְקוֹל הָיָה מִן הַשָּׁמַיִם: "אַתָּה בְּנִי אֲהוּבִי, בְּךָ חָפַצְתִּי (לוקס ג׳ 21-22).

 

השטן יערער ויקרא תגר על כל התקדמות של מלכות האלוהים. ככל שיותר אנשים נושעים וככל שהרגלים בעלי אופי חוטא נשברים ונפסקים, השטן מאבד קרקע וטריטוריה. נאמר לנו בכתובים כי ״אוֹיִבְכֶם הַשָּׂטָן מְשׁוֹטֵט כְּאַרְיֵה שׁוֹאֵג וּמְחַפֵּשׂ לוֹ לִטְרֹף מִישֶׁהוּ״ (איגרת פטרוס הראשונה ה׳ 8). עם זאת, לעיתים קרובות מדי, אנשים מאפשרים פתח לפיתוי. הם הולכים למקומות שהם יודעים שיובילו אותם לפיתוי, או שהם צופים בתוכניות בטלוויזיה, שהם יודעים שימשכו ויערערו החולשות שלהם. חשוב שתבין שהשטן בוחר את הפיתיון על הקרס לפי התיאבון של הדג. היזהר לא להיכנע לתיאבון שלך. אם תיתן לאויב אחיזה בחייך, הוא יצליח להכניס את הברך שלו בדלת חייך. אם תאפשר לו להשאיר את ברכו בדלת, הוא יכניס את זרועו, ובלי שתשים לב, הוא ינצל את ההזדמנות כדי לעבור באופן מלא דרך דלת חייך וישחית את ליבך (הראשונה אל הקורינתיים ג' 16-17). תיתן לו אצבע אחת והוא ייקח את כל ידך.

 

כאשר אריה משוטט, הוא פוסע הלוך ושוב ועיניו ממוקדות במטרה שלו, בחיפוש אחר חולשה לפני שהוא תוקף. השטן לא נותן שום אזהרה למאמין לפני שהוא מתקיף. לעיתים קרובות, הוא מסתתר בתקווה שלא תדע שום דבר על האסטרטגיות שלו, וכדי שאפילו לא תבין שאתה נמצא תחת התקפה. אל תהיה תמים בנוגע למזימות של השטן. הוא יצור רוחני חי וקיים, שמנהל את המלחמה הקוסמית הזאת במשך אלפי שנים, ובכל הזמן הזה הוא למד דבר או שניים על איך לגרום לנפילתם של גברים ונשים שהולכים אחרי אלוהים, ולפגוע בשגשוג הרוחני שלהם.

 

אנחנו לא מחפשים פיתויים, כי הרי זה טיפשי. עם זאת, תבין שכאשר אתה תחת התקפה ומתפתה בתחום מסוים בחיים שלך, זו ההזדמנות שלך להתקרב אל המשיח. ככל שאנחנו מצליחים להתגבר על הפיתוי, כך אנו גדלים באמונה שלנו ובביטחון שלנו באלוהים. כאשר תעמוד בפני המפתה ותתגבר, תחל בחייך עונה של כוח וברכה, שתגדיל את הנוכחות של אלוהים בחייך. בעקבות סיבה זאת, רוח הקודש תאפשר פיתויים בחייך. לעיתים קרובות, האויב יתקוף כאשר הוא מרגיש שאתה מהווה איום עבורו אם לא תיעצר. מרטין לותר אמר, "מאמין אחד שהתפתה שווה אלף מאמינים שלא התפתו". אלוהים מבטיח נחיתה בטוחה אחרי הפיתוי, אבל לעיתים קרובות זו לא תהיה טיסה רגועה. השטן אף פעם לא יגיש לך מאכל שאתה לא אוהב. עדיף להתרחק מהפיתיון מאשר להיאבק במלכודת.

 

מתי אומר לנו, ״אָז הוֹבִילָה הָרוּחַ אֶת יֵשׁוּעַ אֶל הַמִּדְבָּר לְהִתְנַסּוֹת עַל-יְדֵי הַשָּׂטָן״ (מתי ד׳ 1). ישוע לא שם את עצמו בדרכו של המפתה בכוונה, אבל אחרי טבילתו על ידי יוחנן, הרוח הובילה אותו למקום יבש ועקר, על מנת שהוא יהיה מוכן באופן מוחלט לעמוד בפני כל מתקפה במהלך שירותו. לוקס אומר לנו שהוא היה "מלא רוח הקודש" (פסוק 1) כאשר הרוח הובילה אותו אל המדבר, אבל מאוחר יותר נאמר לנו שלאחר הפיתוי, ״יֵשׁוּעַ חָזַר בִּגְבוּרַת הָרוּחַ אֶל הַגָּלִיל" (לוקס ד׳ 14).

 

האם אי פעם חשבת מדוע הרוח הובילה את ישוע למדבר כדי שיתפתה על ידי השטן? אני חושב שזה נעשה על מנת לרמוז לנו שכאשר נאמר לנו כי ישוע "חזר בגבורת הרוח", הוא יצא מהקרב במדבר. הרוח הייתה צריכה להכשיר את ישוע להשתמש בצורה נכונה בכוחו. האדון התקרב אל אביו ולמד איך לשמוע את קולו בבירור. תקופה של קושי, פיתוי, חולשה, וקרב תוביל להכנעה של כל רגש אנושי תחת שליטתה של הרוח. ישוע לא יכל להשתמש בכוחה של הרוח מבלי לדעת את דעתו ורצונו של אלוהים על כל מצב. כמה חשוב ללמוד להשתיק את מוחנו ואת ליבנו ולהיות מודעים לנוכחותו האינטימית של אלוהים ולקולו.

 

האם אתה חושב שישוע, בהיותו אדם ואלוהים באופן מלא, היה מסוגל להשתמש בכוח שלו כמו אלוהים בעודו חיי בכדור הארץ? כמה מן הפיתוי הזה משך ופיתה את הצד האנושי שלו? האם הוא הצליח להתגבר כי הוא היה אלוהים, או שהוא התגבר על השטן כאדם?

 

אלוהים בדמות בשר ודם

 

וְכֵיוָן שֶׁלַּיְלָדִים הָיְתָה שֻׁתָּפוּת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, כְּמוֹ כֵן גַּם הוּא שִׁתֵּף עַצְמוֹ בְּבָשָׂר וָדָם כְּדֵי שֶׁיַּשְׁבִּית עַל-יְדֵי מוֹתוֹ אֶת זֶה שֶׁבְּיָדוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמָּוֶת -- הוּא הַשָּׂטָן, וִישַׁחְרֵר אֶת אֵלֶּה שֶׁבִּגְלַל אֵימַת הַמָּוֶת הָיוּ נְתוּנִים לְעַבְדוּת כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם. הֵן לֹא בְּמַלְאָכִים הוּא תּוֹמֵךְ, אֶלָּא בְּזֶרַע אַבְרָהָם. לְפִיכָךְ הָיָה עָלָיו לְהִדָּמוֹת לְאֶחָיו בְּכָל דָּבָר, לְמַעַן יִהְיֶה כֹּהֵן גָּדוֹל רַחֲמָן וְנֶאֱמָן בְּעִנְיְנֵי אֱלֹהִים לְכַפֵּר עַל חֲטָאֵי הָעָם; כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא עַצְמוֹ סָבַל כַּאֲשֶׁר הִתְנַסָּה, הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְאֵלֶּה אֲשֶׁר נְתוּנִים בְּנִסָּיוֹן (אל העברים ב׳ 14-18).

 

המושיע שבו אנו שמים את מבטחנו היה אנושי לחלוטין בכל המובנים; אחרת, הוא לא יכול היה להיות דוגמה מושלמת עבורנו. כן, ישוע היה אלוהים באופן מלא, אבל גם עדיין אנושי לחלוטין. במהלך חייו על פני כדור הארץ, הוא היה חייב להיות תלוי לחלוטין באלוהים האב בדיוק כמונו.

 

יְהֵא בָּכֶם הֲלָךְ רוּחַ זֶה אֲשֶׁר הָיָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ: הוּא אֲשֶׁר הָיָה קַיָּם בִּדְמוּת אֱלֹהִים לֹא חָשַׁב לְשָׁלָל הֱיוֹת שָׁוֶה לֵאלֹהִים, אֶלָּא הֵרִיק אֶת עַצְמוֹ, נָטַל דְּמוּת עֶבֶד וְנִהְיָה כִּבְנֵי אָדָם; וְכַאֲשֶׁר הָיָה בְּצוּרָתוֹ כְּאָדָם, הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ וְצִיֵּת עַד מָוֶת, עַד מָוֶת בַּצְּלָב. עַל כֵּן הִגְבִּיהוֹ אֱלֹהִים מְאֹד וְנָתַן לוֹ אֶת הַשֵּׁם הַנַּעֲלֶה עַל כָּל שֵׁם, לְמַעַן תִּכְרַע בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ כָּל בֶּרֶךְ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ (אל הפיליפים ב׳ 5-10).

 

מקור המילים הריק את עצמו (פסוק 7), מגיע מהמילה היוונית, קנוסיס, כלומר ריקנות עצמית. ישוע רוקן את עצמו מרצון על מנת שהוא יהיה מסוגל להשתמש בתכונות האלוהיות שלו, בכוחו, ובידע האלוהי שלו בכל דבר. הוא היה מחויב לחלוטין בכך שסמך על אלוהים האב לעבוד דרכו כאדם. פרשן ומורה של הכתובים, ר. קנט יוז, כותב:

 

למעשה, כאשר הוא הפך להיות אנושי הוא הפקיד בידו של אלוהים האב את הביצוע של הכוח והידע האלוהי שלו על פי שיקול דעתו של אלוהים. (ראה באל הפיליפים ב' 5-11). אז אנחנו מבינים שמוחו האנושי רכש בהדרגה מודעות אלוהית לפי רצונו של אביו. ישוע ביטא זאת במפורש כאשר אמר, "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם הַבֵּן לֹא־יוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלִּבּוֹ בִּלְתִּי אֵת אֲשֶׁר־רֹאֶה מַה־פֹּעֵל הָאָב כִּי אֶת־אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה עֹשֶׂה גַּם־הַבֵּן כָּמֹהוּ" (יוחנן ה' 19). ושוב חזר על כך, "וְלֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה מִלִּבִּי כִּי אִם־הַדָּבָר אֲשֶׁר הוֹרַנִי הָאָב אֹתוֹ אֲנִי מְדַבֵּר" (יוחנן ח' 28).

 

באנושיותו, הוא היה שונה מאתנו רק בכך שהרוח ניתנה לו ללא הגבלה:

 

כִּי מִי שֶׁשְּׁלָחוֹ הָאֱלֹהִים מְדַבֵּר אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים, וַהֲרֵי לֹא בְּמִדָּה הוּא נוֹתֵן אֶת הָרוּחַ (יוחנן ג׳ 34).

 

ישוע התמסר באופן מוחלט לשימוש בכוח רוח הקודש ולא בכוחו. הוא היה צריך להיות מובל על ידי הרוח בדיוק כמו שאנחנו צריכים להיות מובלים. למרות שבפועל, הוא יכל בכל שלב לממש את כוחו כאלוהים, במידה והיה רוצה לעשות זאת. בגת שמנים, למשל, כאשר כיפא התנגד לחיילים שבאו לעצור את ישוע, האדון אמר: ״שֶׁמָּא חוֹשֵׁב אַתָּה שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לְבַקֵּשׁ מֵאָבִי וּמִיָּד יַמְצִיא לִי יוֹתֵר מִשְּׁנֵים-עָשָׂר לִגְיוֹנוֹת מַלְאָכִים?״ (מתי כ״ו 53). אבל במידה והיה עושה זאת, הוא היה פועל בניגוד לרצון אביו.

 

מדוע ישוע היה מוכרח לצום?

 

בפסוק שתיים נאמר לנו שישוע צם במשך ארבעים יום. צום הוא אמצעי משמעתי אשר רבים מהמאמינים שכחו ממנו בימים אלו. כאשר ישוע לימד את תלמידיו בדרשה על ההר, הוא לא אמר, "אם אתם צמים," אלא, ״כַּאֲשֶׁר אַתֶּם צָמִים״ (מתי ו׳ 16,17). הוא ציפה באופן מוחלט שתלמידיו יצומו. בזמנו של ישוע, תלמידיו של יוחנן המטביל שאלו את ישוע לגבי צום:

 

אָז נִגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן וְשָׁאֲלוּ: "מַדּוּעַ אֲנַחְנוּ וְהַפְּרוּשִׁים צָמִים הַרְבֵּה וְתַלְמִידֶיךָ אֵינָם צָמִים?" הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "הַאִם יְכוֹלִים בְּנֵי הַחֻפָּה לְהִתְאַבֵּל בְּעוֹד הֶחָתָן אִתָּם? אַךְ יָמִים יָבוֹאוּ שֶׁהֶחָתָן יִלָּקַח מֵהֶם וְאָז יָצוּמוּ. (מתי ט׳ 14-15).

 

אני מכיר באופן אישי כמה אנשים שצמו במשך ארבעים יום ושתו רק מים. כולם היו אנשים שאלוהים השתמש בהם בצורה משמעותית. אדם בריא יכול לצום במשך ארבעים יום. אם צום זה דבר חדש בשבילך, לא הייתי מתחיל בצום לאורך זמן רב. בהתחלה, ייתכן שתרצה לצום על ידי אי אכילת ארוחת בוקר וצהריים, ואכילה בערב. רוב האנשים צמים בדרך זו. אני ממליץ על צום מלא מאוכל ורק שתיית מים במשך שלושה או אפילו ארבעה ימים. הימנע משתיית מוצרים המכילים קפאין יום לפני שאתה מתחיל צום מסוג זה. בדרך זו, תחווה את כאב הראש הרגיל (אם אתה שותה מוצרים המכילים קפאין) כתוצאה מקפה, תה, פפסי או קולה ביום לפני תחילת הצום שלך ולא ביום הצום הראשון שלך כאשר אתה רעב.

 

אני ואשתי צמנו כבר כמה פעמים. רוב הפעמים צמנו למשך שלושה ימים עם שתיית מים ולפעמים, גם שתינו תה (אני הרי בריטי, אחרי הכול). התקפות הרעב מחריפות ביום השני, אך הן מוקלות על ידי שתיית מים מרובה. בשלב זה, השתן הופך לצבע צהוב, הנשימה מלווה בריח רע מהפה, והגוף מתחיל לשרוף רעלים. הגוף בעצם נמצא במצב מאוד בריא המכונה קטוזיס. הגוף חלש בשלב זה, ולכן יש לנוח הרבה. פיתויים וחזונות של כל מיני סוגים של מאכלים גם מופיעים בשלב זה. בערך ביום השלישי או הרביעי, בזמן שהרעלים בגוף נצרכים, התקפי הרעב נעלמים וגם הכוח של הפיזי חוזר לגוף בערך ביום הרביעי. חשוב שתהיה מודע לכך שיש כוח רב יותר בתפילה ואינטימיות עם אלוהים המקיימים את האדם, כל עוד הוא או היא יכולים להקדיש זמן לתפילה, קריאת תנ"ך והלל.

 

כאשר ישוע ירד מן ההדר לאחר שהשתנה ולבש הדר, הוא פגש את תלמידיו. ניגש אליו איש שבנו היה אחוז שד ובעל נטיות אובדניות. הבעיה הייתה שלתלמידים לא היה שום כוח או יכולת לגרש את השד מהילד. ברגע שישוע גירש את הרוח מהילד, שאלו אותו התלמידים מדוע הרוח התנגדה למאמציהם.

 

אֲבָל הַמִּין הַזֶּה אֵינֶנּוּ יוֹצֵא אֶלָּא בִּתְפִלָּה וְצוֹם (מתי י״ז 21).

 

ישנם כמה תרגומים של התנ"ך שבהם מדלגים לחלוטין על פסוק זה, בטענה (המופיעה בתחתית הדף) כי כמה מכתבי היד של הברית החדשה משמיטים את הפסוק הזה. אני חושב שפסוק זה מאוד חשוב. שימו לב להסבר שנתן ישוע. ישנם מצבים בעולם הזה שדורשים רמה מסוימת של כוח וסמכות שמופיעים בחיי המאמין כאשר הוא או היא נמצאים בתפילה וצום.

 

פעם אחת, היה לנו מצב של מקרה חירום. בעקבותיו הקדשנו את עצמנו לתפילה וצום במשך עשרה ימים, שבמהלכם שתינו רק מים. אנו קוראים לזה "פצצת האטום של רוח הקודש"! אלוהים עבד בחוזקה בחייה של האישה שעבורה צמנו והתפללנו. לאחר כמה ימים של צום, היא דפקה על דלת ביתנו וסיפרה בדמעות ושיברון רב שאלוהים דיבר אליה בצורה כל כך ברורה, שעליה לשנות את חייה. היא חזרה בתשובה ונושעה בצורה כה עוצמתית, ועד היום היא הולכת אחרי האדון בדבקות.

 

אלוהים משתמש בצום ובתפילה בצורה נפלאה. נסה זאת! ככל שאתה צם יותר, כך עליך להיות זהיר יותר שאתה שובר את הצום. הבטן מתכווצת לאחר מספר ימים, ולכן אוכלים מנות קטנות של פירות וירקות לאחר צום של יותר מארבעה ימים. אני ממליץ לך לקרוא את הספר "הצום הנבחר של אלוהים", שנכתב על ידי ארתור וואליס אם אתה רוצה ללמוד יותר על המשמעת של צום, על מנת להשיג פריצת דרך בחייך.

 

אם אדם בריא היה צריך לצום במשך כארבעים יום, כאשר התקפי הרעב היו מתחילים לחזור, זה הסימן שמעיד על הצורך בלשבור את הצום, מכיוון שהגוף יתחיל לקיים את עצמו על רקמות ולאחר מכן להיכנס למצב של חולשה קשה וגוויעה ברעב. מתי אומר לנו בבשורתו, שהשטן חיכה ארבעים יום כאשר ישוע גווע ברעב על מנת לפתות אותו בפיתויים הקשים ביותר:

 

וּלְאַחַר שֶׁצָּם אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה הָיָה רָעֵב. נִגַּשׁ אֵלָיו הַמְנַסֶּה וְאָמַר: "אִם בֶּן-הָאֱלֹהִים אַתָּה, צַוֵּה שֶׁהָאֲבָנִים הָאֵלֶּה יִהְיוּ לְלֶחֶם (מתי ד׳ 2-3).

 

האם אי פעם היית רעב? האם אי פעם צמת? לאיזה מאכלים אתה משתוקק כאשר אתה רעב?

 

הפיתוי הראשון

 

בחוכמתו, השטן משתמש באלוהות של ישוע כגורם ממנף על מנת לנסות ולגרום לו לפעול באופן עצמאי ללא אביו. "נִגַּשׁ אֵלָיו הַמְנַסֶּה וְאָמַר: אִם בֶּן-הָאֱלֹהִים אַתָּה, צַוֵּה שֶׁהָאֲבָנִים הָאֵלֶּה יִהְיוּ לְלֶחֶם" (מתי ד׳ 3). הפיתוי הזה היה אמיתי מאוד עבור ישוע, תזכור שהוא היה אנושי לחלוטין בזמן שהוא חי על כדור הארץ. עבורנו בני התמותה, הפיתוי הזה לא היה קשה במיוחד, כי אף אחד מאתנו לא מסוגל להפוך אבנים ללחם, אבל הפיתוי היה אמיתי מאוד עבור ישוע. האויב ידע בדיוק מי הוא ומה הוא מסוגל לעשות. הוא בעצם התכוון להגיד, "איך אתה – בורא העולם – יכול להיות רעב? הוכח מי אתה! תייצר קצת לחם לעצמך!". הפיתוי היה לפעול באופן עצמאי ללא אלוהים האב. השטן רמז שאף אחד לא יידע, מגיע לך קצת הנאה בחיים. כדוגמה לכולנו, שעומדים בפני פיתויים שונים, ישוע עמד בפני הפיתוי וסירב על ידי ציטוט מכתבי הקודש: ״הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר: כָּתוּב, 'לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-יהוה'" (מתי ד׳ 4).

 

הפיתוי השני

 

לָקַח אוֹתוֹ הַשָּׂטָן אֶל עִיר הַקֹּדֶשׁ וְהֶעֱמִידוֹ עַל פִּנַּת גַּג בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר לוֹ: "אִם בֶּן-הָאֱלֹהִים אַתָּה, הַשְׁלֵךְ עַצְמְךָ לְמַטָּה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, 'כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה-לָּךְ, עַל-כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ, פֶּן-תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ' אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "עוֹד כָּתוּב, 'לֹא תְּנַסֶּה אֶת-יהוה אֱלֹהֶיךָ'." לָקַח אוֹתוֹ הַשָּׂטָן לְהַר גָּבוֹהַ מְאֹד וְהֶרְאָה לוֹ אֶת כָּל מַמְלְכוֹת תֵּבֵל וּכְבוֹדָן (מתי ד׳ 5-8).

 

מדוע עליך לעבור כל כך הרבה סבל וכאב על מנת לנצח את העולם, אם אפשר להגיש לך את כל ממלכות תבל על מגש של כסף? אם ישוע היה נכנע לשטן, המלחמה הקוסמית הזאת בין אלוהים לשטן הייתה נגמרת בנקודה זו. עבור ישוע, המשמעות הייתה שהוא לא יצטרך לסבול, להיאבק ,להקריב את עצמו או להיצלב עירום על הצלב! באמצעות פשרה קטנה אחת בלבד, העולם והמלחמה הזו היו נגמרים עם זכייתו של השטן. ישוע היה כפוף לשטן, ולא הייתה לנו שום תקווה. תודה לאל שהוא לא התפשר! כולנו מתפתים להתפשר, כלומר מוותרים בתקווה שתהיה לנו תועלת גופנית בכך שהבשר שלנו ייכנע לחולשה. מה הבעיה במעשה השתחוויה אחד כלפי השטן? זו תהיה הפשרה שאנשים באחרית הימים יצטרכו להחליט אם להתפשר או לא, על ידי לקיחת תו החיה (התגלות י"ג 14-17). מי שייבחר באות החיה יכיר בכך ש"איש הרשע, בן האבדון" הוא אלוהים (השנייה אל התסלוניקים ב' 2-4). עבור ישוע, הפיתוי היה לעקוף את הצלב. אלוהים רוצה שבנו ישלוט על כל ממלכות העולם, לא באמצעות כתר של כוח שניתן על ידי האויב, אלא באמצעות כתר של קוצים שיחבוש על צלב.

 

אנו קוראים על כמה שיוחנן מעריך את המשיח, ועל הערכתו הנמוכה כלפי עצמו. באותם ימים, רק משרתים בזויים היו מורידים את נעליו של אדם מסוים. יוחנן אומר שהוא לא ראוי אפילו להתיר את שרוך נעליו של האדון. השקפתו על ישוע היא מה שעושה את האיש הזה לכל כך גדול בעיני אלוהים. לעיתים קרובות מנהיג גדול עשוי להתפתות להאמין לדברים הטובים שאנשים אומרים עליו או עליה. דברים כאלה משמשים את האויב כדי לנפח את גאוות המנהיג אם יאמין להם.

 

עם זאת, יוחנן היה קטן מספיק כדי שאלוהים יוכל להשתמש בו. הוא היה נביא ויותר מנביא. הוא לא הלך ל"מכללת נביאי התנ"ך", לא, אלוהים הוביל אותו למדבר השקט שם דיבר איתו ואימן אותו. הייתה לו תשוקה שהייתה ניכרת על ידי אומץ ליבו. הוא עמד מול הורדוס ואמר לו שהוא מבצע ניאוף על ידי נישואים לאשתו של אחיו, הורודיה, ועל כך הוא נאסר בכלא. כמה אנחנו זקוקים לגברים ונשים כאלה בימים החשוכים הללו, המוצפים בשחיתות בקרב המנהיגות. המסר שלו היה חזק ונועז, שנועד לטלטל אנשים מתרדמה רוחנית כדי שיוכלו לראות שהם עבדים לחטא וצריכים לחזור בתשובה ולשנות את דרכיהם.

 

יוחנן זעזע את היהודים, כן, אפילו את המנהיגים הדתיים, בכך שדרש מהם להיטבל. סוג הטבילה שהוא עשה היה קשור בדרך כלל לכניסתם של גולים, גויים (שאינם יהודים) לעם ישראל לאחר גיור. זה תקף את הגאווה היהודית.

 

הם התחילו לחשוב שיוחנן הוא המשיח המובטח. תשובתו הישירה והצנועה של יוחנן הייתה "לא". "אינני ראוי להתיר את שרוך נעליו". יוחנן הרחיק את האנשים מעצמו וסיפר להם על המשיח. כאשר ישוע בא למקום והוטבל, תפקידו של יוחנן היה להעביר את קהילתו לישוע.

 

לְמָחֳרָת רָאָה יוֹחָנָן אֶת יֵשׁוּעַ בָּא לִקְרָאתוֹ. אָמַר יוֹחָנָן: "הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם. זֶה שֶׁאָמַרְתִּי עָלָיו, 'אַחֲרַי בָּא אִישׁ אֲשֶׁר הוּא כְּבָר לְפָנַי, כִּי קֹדֶם לִי הָיָה'. וַאֲנִי לֹא הִכַּרְתִּיו, אֲבָל לְמַעַן יִגָּלֶה לְיִשְׂרָאֵל בָּאתִי אֲנִי לְהַטְבִּיל בְּמַיִם (יוחנן א׳ 29-31).

 

מעטים הגברים שיכולים לעשות דבר כזה כמו למסור את הקהילה שלהם כאשר יש להם מערך שירות כה עוצמתי. אותה גישה צריכה להיות בלבבות שלנו. המשימה שלנו היא להצביע ולספר לאנשים אחרים על ישוע, וזה מה שיוחנן עשה.

 

יוחנן המטביל לא היה מטיף של בשורת השגשוג. רחוק מכך. הוא לא הבטיח חיים מלאים ניצחון, ברכה מתמשכת והצלחה כלכלית. במונחים של היום, הוא עשוי להיחשב כמטיף הדוק של יום הדין. האם לדעתך היית נמשך למטיף שעשה את הדברים האלה?

 

1) יוחנן ביצע במכוון את הפגישות שלו בשדות פתוחים, הזמין אנשים לשבת על האדמה הקשה, ללא קשר למזג האוויר, אם היה גשום או שמשי.

2) יוחנן לבש בגדים מלוכלכים משיער גמלים, והוא אכל חרקים. הוא בקושי היה ראוי להופעה בציבור או שהיה קל להתחבר אליו, אבל נראה שאנשים היו מסוקרים לגביו.

3) הוא לא היסס להעליב את המאזינים שלו על ידי כך שקרא להם חבורה של ילדי צפעונים וכל הזמן דיבר על המשפט ויום הדין.

4) הוא הביך פקידים בכירים בממשלה על ידי חשיפת סודות פרטיים מביישים שלהם. לא היה אכפת לו מלהיות פופולרי מבחינה חברתית.

 

תשווה בן הדרשות של יוחנן לדרשות שאנו שומעים היום. זה פלא שאנשים בכלל באו לשמוע אותו, אבל הם באו! רוח ה' הייתה עליו, והכינה דור של אנשים שהביאו לעולם את מלכות האלוהים. יוחנן היה קול במדבר שזעזע את תפיסת האמת והצדק של האנשים. כיצד אתה חושב שהיית מגיב אם היית נחשף ללימוד שלו? היו אנשים שהגיעו למסקנה שהוא מטורף, ושאין לו שום דבר חשוב להגיד.

 

הוא הבהיר נקודה חשובה. בעיניהם, יהודי היה פטור ממשפט רק בגלל היחסים המיוחדים שהיו לו עם אלוהים. על פי יוחנן, זה לא היה מספיק להיות צאצא של אברהם. יוחנן המטביל קרא לאנשים ליצור קשר אישי עם אלוהים. הוא הצביע על הדרך אל ישוע, שלא רק הראה לנו את הדרך אל האב, אלא פילס את הדרך בשבילנו כדי שנוכל להיות במערכת יחסים עם האב.

 

תפילה: אלוהים, תן לי את הרגישות לשמוע כשאתה מדבר, ללא קשר במי אתה משתמש כדי לחשוף את האמת שלך. תן לי להסיר במהירות כל דבר בחיים שלי שמחזיק ועוצר אותי מללכת אחריך. עזור לי תמיד להצביע על הדרך אל ישוע כמו עבדך יוחנן.

 

קית' תומאס

דוא"לkeiththomas7@gmail.com :

אתר אינטרנט: www.groupbiblestudy.com